לאחר שהרגיש נסחט ע"י אחת מעובדותיו לשעבר (אז סיפור האונס עוד לא היה קיים), פנה הנשיא לשעבר, משה קצב, בתמימות אין קץ ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בפגישה שהוגדרה סודית. למחרת כבר דיווח עליה אמנון אברמוביץ' בערוץ 2 ומחול השדים נגד קצב החל. תופעה זו של 'שיימינג בטרם חקירה' היא העוולה החמורה ביותר שיכולה רשות שלטונית לעולל לאדם - בטח לאיש ציבור - בדמוקרטיה. מעבר לפגיעה במעמדו, היא יוצרת דעה קדומה בקרב עדים פוטנציאליים עוד לפני שנחקרו ומשפיעה על חוקרים בטרם קיבלו לידיהם את התיק.
באירופה, באיזורים מוסלמיים שבהם אין למשטרת המדינה דריסת רגל, הולך ומתבסס מנגנון שיטור לא פורמלי - "משטרות השריעה" (Shariah Police). במקביל למשטרות, צומחים גם בתי דין איסלאמיים הפועלים בתוך הקהילות המוסלמיות, במיוחד בנושאי גירושין וירושה... וכן: זוהי בהחלט רק ההתחלה!
שימוש לרעה במערכת האכיפה הוא סטייה מערכתית מוכרת, וקיים היום בכל מדינות ה- WOKE הפרוגרסיביות המערביות. מהותו היא השימוש במערכת האכיפה לצרכים אחרים: ביורוקרטיים, פוליטיים וכדומה. התוצאה המידית שלו היא אבדן האמון במערכת האכיפה ואבדן הלגיטימציה הציבורית לפעולתה.
תרומתו החשובה ביותר של איתמר בן גביר לדמוקרטיה הישראלית לא הייתה ארגון כיתות הכוננות וחלוקת הנשק וגם לא הפסקת תנאי היתר של העצורים הביטחוניים, אלא ניתוק הקשר הגורדי שבין המשטרה לפרקליטות. אם עד היום הייתה המשטרה הגורם המבצע של הפעולות הלא חוקיות במהלך החקירות הפוליטיות של הפרקליטות, הרי שחשיפת מעללי חקירות נתניהו גרם לה להבין, שבערבו של יום ישלמו אנשיה את המחיר. הקשר הזה, שיתוף הפעולה הזה בין שתי הרשויות - שאמורות היו במקור לאזן זו את זו - הוא שהפך את מערכת אכיפת החוק למסוכנת כל כך!
שימוש לרעה במערכת האכיפה הוא מצב, שבו החקירה איננה מכוונת לחקר האמת במקרה מסוים, אלא משמשת כלי ל'הקרסתו' של הנחקר, מסיבותיה הפנימיות של המערכת, בלי קשר לשאלת אשמתו. זו הסיבה לכינוי: 'כנופיית שלטון החוק'. אנו חיים עם התופעה הזו כבר שנים, אבל בכל זאת משהו השתנה: אם בעבר שליחי אליטת ההון היו מבטלים את הדברים כ'תיאוריות קונספירציה', הרי שהיום לא רק שמקבלים זאת בטבעיות, אלא אף מתגאים ביכולת הזו, ומאיימים בה בגלוי.
הפיכת נתניהו לאובייקט של שנאה קולקטיבית היא ביטוי מובהק של דינמיקות פסיכו-חברתיות המוכרות היטב מתחום חקר ההתנהגות הקולקטיבית. הדה-הומניזציה שלו, לצד יצירת נרטיב המתעלם מעובדות מורכבות, ממחישים כיצד קמפיין פוליטי יכול לאמץ מאפיינים של התנהגות נחילית. התוצאה היא חברה מקוטבת ומוסתת, שבה התנהגות פרטים מוכתבת על-ידי תגובות רגשיות ולא באמצעות ניתוח רציונלי של המציאות. תופעה זו אינה ייחודית לישראל, אך היא מהווה אזהרה מפני השפעתם של תהליכים רגשיים על הדמוקרטיה הליברלית.
בעידן הדיגיטלי, הזיכרון אינו נשכח, אלא נצבר ומונגש לכל דורש. עבור פוליטיקאים, עיתונאים ומומחים, הארכיון הוא אוצר בלום – אך גם מלכודת. אספנו עבורכם אוסף של ממים על הארכיון הדיגיטלי כחרב פיפיות. אתם מוזמנים להוסיף.
מה קורה אם הפרקליטות צוברת עוצמה יתרה ומפעילה לחצים ישירים ו/או עקיפים על שופטים, באופן שעלול לערער את עקרונות ההפרדה בין הרשויות? מה זה אומר על שלטון החוק, עצמאות השופטים ואמון הציבור במערכת המשפט? אצלנו, זה מורכב הרבה יותר מ'סתם' התמסמסות הפרדת הרשויות. הפרקליטות ושופטי בית המשפט העליון מצויים היום בחזית אחת, המגויסת לשימור מעמדה של אליטת ההון הישראלית. לכן חשובה 'אחדות השורה' שבעתיים, גם על השופטים ברמות המחוזי והשלום.
השימוש לרעה במערכת האכיפה ('לוחמה משפטית' - Lawfare) כולל בתוכו מרכיבים, כמו: 'מסע ציד' (פישינג) נגד אדם; מאמץ ליצור הרשעה בדעת הקהל לפני משפט ('משפט ע"י מערכת האכיפה'), 'תפירת תיקים' והטייתם, משיכת חקירה לאורך זמן כחרב מעל ראשו של אדם ('שיטת התיק הפתוח'), אכיפה בררנית ועוד... ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות השימוש לרעה במערכת האכיפה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
התופעה של שימוש לרעה במערכת אכיפת החוק לצרכים זרים (שכוללת בין היתר, 'תפירת תיקים' ו/או 'הטיית חקירות' (Tilting Investigations) מיועדת בין היתר להפליל אדם חף מפשע, או להטות חקירה לטובת או לרעת צד מסוים. מדובר בתופעה שיש לה היבטים משפטיים, פוליטיים וסוציולוגיים. אבל, רק מעטים יודעים כי שורשי התופעה נעוצים הרחק בתקופת המנדט הבריטי...