האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
ב-25 באוגוסט 2015 פורסם, שהשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, החליט למנות את תת אלוף גל הירש למפכ"ל המשטרה. מהר מאוד התפרסמו ידיעות על מעורבות של הירש בפלילים. החקירה הייתה מסובכת וארוכה וארדן נאלץ לוותר על המינוי, ובחר ברוני אלשיך. השיטה הזו לחיסול יריבים מכונה קומפרומט. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות גל הירש והמפכ"לות האבודה. קריאה מועילה…
אני מסתובב בארגונים, בתוקף מקצועי, כל העת; ואני יכול להעיד שהחומר האישי במשטרת ישראל מצוין, ברוב חלקיה. אבל, האנשים המצוינים הללו מייצרים בשנים האחרונות טיפשות קולקטיבית, שגורמת למתבונן השתאות… הטפשות התורנית – והיקרה – היא הניסיון למתג את המשטרה בדמותו של קופיקו…
מקור מודיעיני משטרתי מסר מידע חסוי על אמצעי לחימה וניסיונות חיסול, אך פרטיו האישיים לא נשמרו ונחשפו. כתוצאה מכך, העבריינים תקפו עד זום דם קרוב משפחה של המקור וניסו לחסל אותו כנקמה… דוברות המשטרה מסרה: "לאור המקרה החריג בוצע תחקיר, בסיומו המתנדב נגרע לאלתר, הופסקה התנדבותו, וכן רועננו ההנחיות". רועננו ההנחיות? אם זה לא היה עצוב כל כל זה היה מצחיק…
בעוד חודשים ספורים, המפכ"ל המסתיר אמור לסיים את תפקידו וללכת הביתה. חלומו הגדול – להיוותר בתפקיד עוד שנה. "לקבל אורכה" – כך זה קרוי ב"סלנג". כאן טמונה בעיה קטנה. על מנת "לקבל אורכה" צריך להראות ל"מועצת המנהלים" שאתה "שווה משהו". שיש לך "קבלות". שהבאת תפוקה חיובית. שתרמת תרומה משמעותית למערכת בראשותך. "מועצת המנהלים" היא במקרה זה הממשלה.
הבטיחו לשוטרים דבש. רק שיאותו להתפרק ממקורות העוצמה שלהם (נשק ההתאגדות); כמו שדלילה הבטיחה לשמשון עולם ומלואו, רק שיסתפר; ואז, כשתש כוחו, השתלטו עליו וניקרו את עיניו…
ארגוני שוטרים הם תופעה מקובלת בחלק ממדינות המערב. ישראל ידעה ניסיון אחד של התאגדות שוטרים, שראשיתו בתחילת 1978 וסופו בשלהי 1979. ניסיון זה דוכא בתקיפות ונבלם בחקיקה. מאז נתונים השוטרים להתעמרות גוברת מצד מפקדיהם, ולשיימינג גובר והולך מצד אזרחים… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'ועד שוטרים' ו'התאגדות שוטרים', על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!
כשהגמל אינו רואה את דבשתו – כשהגוף רקוב מהיסוד – כשאין פיקוח ובקרה – כשטיפה של אומץ אין בנמצא – או אז אני מתחיל עם שאלות ה'למה'. למה מה שמותר למולך אסור על העבד? למה מה שמותר לרב, אסור על תלמידו? למה חסרה אותה הרגישות המוסרית הצריכה והמתחייבת – מתבקשת? היכן מושג הערכיות? להיכן נעלם השכל הישר? איה היא הדוגמה האישית? נעלמו המה כלא היו. נבלעו לתחתית השאול. והנה, חזרנו לכור מחצבתנו בבחינת: "הדרא קושייה לדוכתא" היא: מי ישמור על השומרים? מי יאכוף על האוכפים?
די, נמאס… דמוקרטיה איננה רק הצבעה בבחירות פעם במספר שנים. נשמתה של דמוקרטיה מתפקדת היא הדיו והחשבון שנותנים עובדי הציבור לבעלים האמתיים שלהם. לדין וחשבון המתחייב הזה קוראים אחריותיות… בפרשת מצלמות המהירות, אף אחד לא הפנים את האמת הבסיסית הזו!
רגע. אז יבואו הטהרנים ויצעקו: "אז מה אתה רוצה לא לחקור?". לא אמרתי. ההיפך. אמרתי לחקור. אבל לחקור גם את אלו שכבשו את עדותם עד עכשיו. לחקור את המניעים. לחקור את הכוונה. לחקור את הכל – להציף אחת ולתמיד את האמת – כמו גם את מכלול תרבות הרקב הארגוני הזה…
