עם כל הכבוד לחזון השוויון המערבי, במזרח התיכון 'דו-קיום' הוא לעתים קרובות פשוט המרווח הקצר שבין הפסקות האש, לבין ההבנה שהרוב קובע, והרוב בדרך כלל לא קרא את אמנת זכויות האזרח של ג'ון לוק... בדף זה אספנו עבורכם אוסף רביעי של ממים אינטרנטיים על על דמותה של 'מדינת כל אזרחיה' בארץ ישראל. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.
בסוף, זה תמיד נגמר באותו האופן: הראיות מתנדפות, העובדות נעלמות, והקנס – אם הוא בכלל מגיע – הוא רק דמי כניסה נמוכים למועדון האקסקלוסיבי של ה'חסינים'. הפריווילגים השונים הם רק השמות על התיק; הסיפור האמיתי הוא המערכת שלמדה להפוך את שלטון החוק להמלצה בלבד עבור האנשים הנכונים.
אתם מבינים את הבדיחה? בתיקים בהם באמת יש עבירות שחררו את הנאשם בגלל שיש ללמד את המדינה לקח על אי תקינות בהליך, ובתיקים נגד ראש ממשלה מכהן בהם אין שום עבירה והיו צריכים להמציא אחת שלא קיימת בספר החוקים כדי להגיע לבית משפט - הכל ממשיך כרגיל למרות 'הסדום והעמורה' שמתגלה על בסיס יומי.
תפירת תיק' היא ייצור מערכת ראיות בדויה נגד אדם מסיבות שונות. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'תפירת תיקים' והשלכותיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
'מסע ציד' כנגד אדם משמעו, שמוצבת מטרה על ראשו של אדם מסוים: חוקרים אינם נשלחים לחקור עבירה מסוימת, אלא כדי למצוא ראיות, לפברק אותן ולהטותן באופן שיביאו להרשיע אדם בכל מחיר, בכל עבירה שהיא, כדי לסלקו מן הדרך...
ניסיון החיים המשותפים של מוסלמים עם בני דתות אחרות במזרח התיכון ובמערב כולו, רחוקים מלהיות מעודדים. וכיוון שהווק שלנו - שחותר בעקביות לחזון 'מדינת כל אזרחיה' - נזהר מעובדות ומדבר בדימויים, אין מנוס מלהציב את העובדות ולדרוש הסברים: למה הם סבורים שאצלנו זה יהיה אחרת?
מערכות מתהפכות. זוכרים? לא הייתה עוד פרשה כמו פרשת הפצ"רית - יועמ"שית, והשלכותיה רבות היקף. כמו שזה נראה עתה, ולפי רמת ההיסטריה השוררת בצמרת הפרקליטות, הפרשה מאיימת להקריס את המאחז רב השנים של אליטת ההון במערכת האכיפה, ולשנות אותה עד היסוד!
"מהפכת צבע" (Color Revolution) במובנה העכשווי, היא ניסיון להפלת שלטון שמרני במדינה דמוקרטית - על ידי תנועת הווק - באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך. זו מעין 'החזרה לתל'ם' של 'מדינות סוררות' כמו שלנו, שממשלן מסרב להתיישר לפי הפרוגרס. ריכזנו עבורכם אוסף שני של ממים אינטרנטיים בהקשר זה. אתם מוזמנים לתרום עוד.
ספרות המחקר על תנועות מחאה מלמדת כי מחאות ארוכות מאבדות בהכרח את הליבה הרחבה שלהן, ונשארות בידיה של קבוצת פעילים קיצוניים ונחושים. מצב זה מוביל פעמים רבות לדעיכה, לקיטוב ציבורי ואף לאבדן לגיטימציה. זו בדיוק תמונת המצב של המחאה בישראל. קברניטיה מבינים שהמשחק אבוד, אבל הם ישחקו עד הדקה ה- 90 בתקווה להצליח, ולו מהסיבות הלא נכונות.