יצחק רבין נשם רעות לוחמים והכיר את אלה שנפלו לידו בקרב ואלה שנפלו עת שלחם למלחמות בעת שהיה מפקד בכיר. הוא הכיר את כוחה של אותה רעות וחיים גורי כתב אותה בשיר. זו לדעתי הסיבה שהמפקדים הבכירים ביותר, אלה שראו מלחמות וקרבות ונופלים ונפצעים ושורדים, הם אלה שמוקירים את הרעות ומחפשים את הדרך לשלום...
אכן, התנאים שהתפתחו ברצועת הביטחון בהנהגת הרמטכ"לים ברק וליפקין ובמדיניות שהתווה ראש הממשלה יצחק רבין, הפכו את המשך שהיית צה"ל ברצועת הביטחון למלחמה ללא תוחלת. אולם למרות הכורח שנוצר, שתי שאלות דורשות מענה: האחת, למה בשלבי ההתחלה, כשאפשר היה לעצור את ההתדרדרות, העניין הוזנח? והשנייה, למה כשכבר נוצר הכורח בקטיעה, הפעולה בוצעה ברשלנות?
המערכה המדינית שמחולל אבו מאזן, מסוכנת למדינת ישראל לא פחות מן המאבק המזוין המובל על ידי החמאס והג'יהאד האסלמי ברצועת עזה. כניסה למו"מ עם אבו מאזן, במתווה ברק-אולמרט - עם השפעתה הגוברת של איראן, בהצבת מעטפת איומים על גבולותיה של ישראל בצפון ובדרום - טומנת בחובה איום קיומי על מדינת ישראל.
לכל הדואגים לממלכתיות אחרת, כזו שבה דבש ניגר מנאומי הדוברים, או לפחות איזו ניטרליות מרגיעה, חפשו את הממלכתיות הזו קבורה אי שם במחוזות הרצח, שאיש מהממלכה טרם לקח עליו אחריות. הרצח שכל ראשי הציבור רחצו בניקיון כפיהם כלפיו...
אינני נמנה על אוהביו של בנימין נתניהו. אבל, כשצפיתי אתמול בטקס האזכרה הממלכתי ליצחק רבין, הקשבתי לדברים של יונתן בן ארצי; ראיתי את עיניהם הרושפות של בני משפחת רבין המורחבת וחיוכיהם המזלזלים; ובעיקר, התביישתי בשבילם ובשבילנו! נזכרתי בסצנה מתוך המיני סדרה אחים לנשק (Band of Brothers), שבה מסביר הרב סרן לסגן שאיננו מצדיע לו, מטעמים אישיים: "אתה מצדיע לדרגה, לא לאדם"!
ב-5 באוקטובר 1995, חודש לפני שנרצח, נאם רבין בכנסת. הנאום מרתק, בעיקר על רקע מה שמכונה היום "מורשת יצחק רבין" ויכול להפתיע לא מעט אנשים. מסתבר שיצחק רבין נשאר יצחק רבין ותפיסתו - גם לאחר חתימת הסכמי אוסלו - נצמדה במידה רבה לתכנית אלון שכללה שליטה מלאה בבקעת הירדן 'במובן הרחב שלה', יעובו התנחלויות במעלה אדומים, ועוד...
כניסתו של יצחק רבין ז"ל לממסד האזרחי, הפכה ללקח בפני עצמו, כשהצבא התעלם מהפקת חלק מלקחי המלחמה, שמא יפגע כבודו של רמטכ"ל מלחמת ששת הימים. דפוס התנהגות זה מבטיח כי גם הפעם משיקולי כבוד ומעמד, או סתם מחובבנות לשמה. יתאפסו הסיכויים לזהות ולהפיק לקחים, מתוך אלה שהתחוללו בתקופת כהונתם: של יעלון, אשכנזי וגנץ. זאת למרות שמחירם כבר שולם בדמים ובדם.
