הארגונים הצבאיים בישראל מגלים, בדרך כלל, רגישות רבה לביקורת הנמתחת עליהם בתקשורת. יש ברכה רבה בתכונה הזו, בהקשר של יחסי הגומלין שלהם עם הדמוקרטיה. זאת, כיוון שהיא מאפשרת פיקוח ציבורי אפקטיבי למדי עליהם, בסוגיות ש"הצליחו" להבקיע לתקשורת, ודרכה – אל דעת הקהל.
הבעיה היא שלעיתים דומה, שהרגישות הזו הולכת קצת רחוק מידי. דוגמה כזו יכולה להיות, אם תרצו, בסוגיית התאבדויות האסירים.
