כמה שנדמה לנו שאנחנו יודעים לשמוע את תת אלוף אורן סולומון, פשוט לא להאמין איך שהרמטכ"לים פירקו את הצבא בשיטתיות וביסודיות כזאת, שכשהגיע השבעה באוקטובר מה שנשאר ממנו היו רק כמה ברגים וחלקי חילוף. איפה הצבא דווקא כן הצליח לתפקד יפה? בקבירת התחקירים של סולומון...

אין זה סוד כי התנאים הפוליטיים בהם פעל הרמטכ"ל הפורש, הרצי הלוי, לא היו קלים, ולעתים היו רחוקים מתחושת אחריות משותפת. אולם בכל המתחים לא הגיעו הדברים לידי שבירת כלים. גם המכתב על ההחלטה לסיום התפקיד, משמר קוד בסיסי של ממלכתיות. על כך - הגם שישנה ביקורת ויש לה מקום - ראוי הרמטכ"ל בסיום תפקידו לכבוד והערכה מעם ישראל, וצה"ל ראוי לחלון ראווה של כבוד!

אני משנן לתלמידי תמיד ש'טיפשות ארגונית קולקטיבית' משמעה, שעובדים בארגון יכולים להיות חכמים אחד אחד. אבל אם הארגון חולה, התוצר המשותף שלהם ישקף 'טיפשות ארגונית'. למרות זאת, אנשים מייחסים טיפשות ארגונית לטיפשותם של האנשים שמבצעים אותה...