הגישה אותה אבקש לתאר מתייחסת אל מתחים כנקודת מוצא ליצירה אדריכלית ומצביאותית והיא מכונה גישה דיאלוגית. זו גישה, שבבסיסה ניצבת הכרה בהיעדר היכולת לגיבוש נקודת הכרעה מוחלטת בדילמת המתחים, היא דוחה את השקיקה לאמת מוחלטת, שאינה ממשיכה להיטלטל בסבך המתחים. זו  למעשה הגישה הבסיסית של תורת הקבלה. זה מסביר למה גם בן גוריון וגם משה דיין מצאו ענין בלימוד תורת הקבלה.