בכל דרך מדינת ישראל נדרשת לגיבוש תפיסת ביטחון חדשה. בתוך כך, הקושי הגובר ביכולות מתן ההתרעה למלחמה, מחייב ביסוס מחודש למאמץ ההגנה כמאמץ מתמיד בכל הגבולות ובזירת הפנים. במאמצי ההגנה נדרשת התייחסות מחודשת לצורך החיוני בעומק טריטוריאלי. מימים ראשונים לאחר מלחמת העצמאות היה מוסכם במערכת הביטחון כי לא ניתן להגן על מדינת ישראל מקו רצועת החוף הצרה בקו כפר סבא כביש 6.

אם יבינו אויבי ישראל כי צה"ל נמנע ממהלך התקפי בגלל מגבלות יכולותיו - תודעה זו תסב נזק לקיומה של מדינת ישראל. בכירים ביטחוניים לשעבר, שהציגו לניו יורק טיימס מסכת שיקולים להעדפת הימנעות ישראלית מיציאה למתקפה בלבנון, הבליטו למעשה נקודות תורפה ישראליות שחשיפתן מחוללת נזק. פתגם ידוע בערבית מלמד: "מי שעושה עצמו כבש, הזאבים אוכלים אותו".  זה נכון שבעתיים כאשר להקות הזאבים משחרות לטרף.

בהתפרצות מלחמה בעצימות גבוהה עם חיזבאללה, גם אם איראן לא תשתלב בלחימה באופן ישיר, היא יכולה לשלב בה את כוחות הציר עם מאות אלפי לוחמים חמושים ניידים ומאומנים, מאוגדים במליציות איראניות מעיראק סוריה וגם מאפגניסטאן. במבט הזה, הזירה הצפונית בהכוונת איראן היא איום הולך וגובר לקיום מדינת ישראל שהגיע הזמן להכיר בו כאיום בלתי תלוי כלל בסכסוך הישראלי פלסטיני.

באזכור העובדה שהכיבוש הישראלי בג'נין הסתיים בינואר 1996 - עת הועברו שטחי AB לידי הרשות הפלסטינית - יחד עם העובדה שבאזור צפון השומרון נעקרו במסגרת ההתנתקות ארבעה ישובים, התהוותה של ג'נין לבירת טרור, אינה עוד צעד מוכר במאבק הפלסטיני ל"סיום הכיבוש", אלא סיפור חדש בו משתלבות קבוצות הטרור בג'נין, במסגרת כלל הכוחות האזוריים המופעלים בידי איראן באיחוד זירות, במטרה מוגדרת להשמדת מדינת ישראל.

תמונת הוויתורים הישראלים למדינות המקיפות אותנו ולפלסטינים, דומה למצבו של שמשון שהיה מוכן להסתפר למען 'שלום בית' עם דלילה, רק שאז הוא חדל להיות שמשון. הוא יכול היה להתגמש בלאסוף את שערו ב'קוקו' או בראסטות, אם יש בכך לפייס את מתנגדיו, אבל בשום פנים לא יכול היה להסתפר. בלי עומק טריטוריאלי אסטרטגי אין לנו ולצה״ל סיכוי. עכשיו, הגענו לשערות שמשון האחרונות!

לנוכח מעטפת האיומים שהוצבה על ידי איראן סביב גבולות מדינת ישראל ובמלוא העומק, בחתירה האיראנית ללכוד את ישראל במצב מלחמה אין סופי, מתחייבת חשיבה חדשה על הדרכים להשגת תוצאת ההכרעה ועל המאמץ לבניית יכולת עמידה ישראלית משמעותית למלחמה ארוכה.  בהשתנות הזו, דוד בן גוריון היה יודע כנראה להסביר עד כמה בדיוק כאן נדרשת למדינת ישראל תפיסת ביטחון לאומי חדשה. 

לפעמים בצעד אחד של הישג טקטי משמעותי, טמונה פריצת דרך אל תפנית המחוללת הישג אסטרטגי שלא היה ניתן לתכנון מראש. ההסבר טמון בטבען של תופעות הרוח - המתקיימות בממדים שמעבר לחישובים המתכנסים למשוואה לוגית - כנאמר בספר חובת הלבבות:  "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".

במסגרת היוזמה שהציג הנשיא ביידן בנאומו בליל שבת - ה- 1 ביוני 2024 - הוצבה הנחת היסוד כי הלחימה מול חיזבאללה תסתיים במאמץ דיפלומטי, מתוך הבאת המלחמה ברצועת עזה לסיום. למרות סבירות הגיונית לקבלת הנחה זו, התממשותה תלויה במידה לא מבוטלת לא בארה"ב, אלא בהחלטת הממשל באיראן.

אכילס, הגיבור היווני הגדול הידוע במהירותו ובכוחו, מאותגר למרוץ על ידי צב, שהוא הרבה יותר איטי. כדי להפוך את המרוץ להוגן, אכילס מסכים לתת לצב יתרון של 100 מטרים בתחילת התחרות. ברור לנו לכאורה, שאכילס יעבור את הצב תוך זמן קצר, אך לטענתו של זנון – בתנאים אלה אכילס לעולם לא ישיג את הצב... זה מזכיר לכם משהו?

דומה שאיש בישראל עדיין לא הטמיע את גודל האירוע שעימו אנו מתמודדים. לא ההנהגה הפוליטית, לא הדרג הביטחוני וגם לא העם. מעולם לא נלחמנו נגד מעצמה, במלחמה שהיא טוותה לאט ובסבלנות לאורך שנים. במלחמה ארוכה, כל מערכת השיקולים הרגילה מתבטלת בפני סדר חדש וסדרי עדיפות חדשים. אבל אנחנו חיים עוד במלחמות הקודמות...