פרשת וזאת הברכה, היא ברכתו האחרונה של משה קודם מותו, וקודם כניסת בני ישראל לארץ כנען. על ברכתו של משה אומר הזוהר כי היא נבדלת מברכתו של יעקב, היות ומשה בירך את העם מכוחה של ספירת תפארת, ואילו יעקב בירך את בניו מכוחה של ספירת מלכות. לעניין מותו של משה, הזוהר קובע כי משה לא מת, והעובדה שכך כתוב בפסוקי הפרשה, מוסברת שמשה נעלם מעיני העם, ומבחינה זאת הוא חשוב כמת, אולם אדם שהגיע להשגה גבוהה ועליונה לא יתכן שימות מוות רגיל, וההשוואה לאליהו הנביא ולעלייתו השמיימה מתבקשת.

בפרשת 'וזאת הברכה', בפרק ל"ג, מצויה ברכת משה לשבטי ישראל. הברכה בנויה משלושה חלקים עיקריים, שלעיתים יש סתירה ביניהם. לכן, היו חוקרים שהטילו ספק באחידותה, ואחרו את זמן חיבורה לתקופת פילוג ממלכת ישראל ממלכת יהודה, במאה התשיעית לפני הספירה. ברם, אין הכרח להניח כך, ואכן יש חוקרים אחרים הרואים בברכת משה טקסט אחיד וקדום.