הביקורת הסוחפת של הכתבה על שמעון נווה בערוץ 14, נובעת במידה רבה מחרדת יתר מכל מה שנראה שונה ומאיים. אולי גם מתודעת קורבנות שמניעה במידה רבה את הימין הישראלי. אם הימין שואף להנהגה לאומית, ראוי לו להתחסן מתסביכי חרדותיו. במבט הזה, השקפת עולמו הפוליטית ונטייתו הרדיקלית השמאלית של נווה לא צריכה להשפיע על ההזדקקות לחכמתו. נלמד מרבי מאיר שהשכיל ללמוד מאלישע בן אבויה, "תוכו אכל קליפתו זרק".
בהובלת הוגה כריזמטי ומעורר מחלוקת בשם, תא"ל ד"ר שמעון נווה ובשילוב כוחות עם תא"ל ד"ר דוביק תמרי ועם סא"ל ד"ר צבי לניר, קידם המרכז לחקר תורת המערכה (המלת"ם), ניסיון שנוי במחלוקת להגדרה מחדש של מקצוע המצביאות. הניסיון הזה היה רצוף מאבקי אגו וטעויות ניהוליות למכביר שהפכו אותו לשעיר לעזאזל של כשלי צה"ל במלחמת לבנון השנייה. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אמנות המערכה, המלת"ם והוויכוח הבלתי פוסק, בעד ונגד, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
ההכרעה הצבאית - שהגיעה לשיא תפארתה בשנות הארבעים במהלך מלחמת העולם השנייה, ואצלנו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת; וגם הוכיחה, לכאורה, את חשיבותה במלחמת המפרץ - הפכה להיות בעולם המלחמה של היום גם קשה יותר להשגה וגם פחות רלוונטית, בעוד ש"הכרעה אסטרטגית רבתי" ו"ניצחון" הפכו לבעלי משקל רב מבעבר...
'טכנולוגיה', שהינה שילוב של המילים 'טכנו' (אמנות) ו'לוגיה' (תורה). משמע, תורת האמנות. היינו מצפים כי החיבור הטבעי של המושג הזה יהיה דווקא למדע, כי הטכנולוגיה מייצרת כלי עזר שונים, תוך עשיית שימוש בעקרונות ובחידושים מדעיים. אבל, בהגדרות השונות של טכנולוגיה, נמצא דווקא את המילה אמנות...