כל אימת שהאליטות מדברות על 'פופוליזם', הן מתכוונות בפועל לדרישה דמוקרטית להשבת הריבונות לידי העם. וכל אימת שהן מדברות על "דמוקרטיה מהותית" – הן מתכוונות למבנה שלטוני, שבו השופטים הם הריבון הבלעדי, והם לבדם מוסמכים לגלות את ה'מהות' (כלומר, את הערכים) של אותה היוריסטוקרטיה, המתחזה לדמוקרטיה.
לאחר קריסתו של ערוץ 10, וכעת עם התדרדרותו של ערוץ 13 (שילוב של ערוץ 10 ורשת) שמצוי על סף פשיטת רגל, ההיסטריה בקשת 12 בעיצומה. היא מובילה לאבדן עשתונות, שמתבטא גם בהגשת תלונות במשטרה נגד עיתונאים ואנשי תקשורת שמביאים קול אחר – קול ההגמוניה החדשה של עם ישראל. הקשת בענן מתפוגגת. ואנחנו ניצבים בפני שחר של יום חדש.
אם לא היה עצוב, ניתן היה להציג את קמפיין הסרבנות החדש של המחאה כפרדוקס מצחיק: מאז ה- 7/0 היא עסוקה בהכחשת הסרבנות - שפרקה את צה"ל והייתה אחת הסיבות המידיות לטבח ה- 7/10 - ופתאום עוד קמפיין סרבנות. מדוע, ולמה דווקא עכשיו?
החרמת טקסים ממלכתיים – כמו טקסי יום הזיכרון או יום העצמאות – בשם המחאה נגד השלטון הנוכחי, היא אולי מובנת רגשית, אך מסוכנת אסטרטגית. אליטת ההון הישנה, זו שמרגישה מאוימת, מוותרת במו ידיה על אחד מהכלים המרכזיים ביותר להמשכיותה: השליטה במשמעות של סמלים לאומיים.
פתאום מבינים במחאה שמי שהכשיר שימוש בשב"כ למטרות פוליטיות, עלול לגלות בערבו של יום שהשב"כ 'יהפוך את קניו' לעברם. אז, למה הם לא מנצלים את כוחם להגיע להסכמות עם הימין? זו שנאת נתניהו, טמבל! מחאה שלמה משוכנעת שהוא הרוע בהתגלמותו, יותר מהחמאס. אז איך אפשר להגיע איתו עכשיו להסכמות?
התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ועל משפחותיהם, היא אחת הדרכים של שימוש לרעה במערכת האכיפה על ידי אלה ע"י אלה המופקדים עליה. אנחנו מכירים דרכים מגוונות של התעללות כזו. סוגי ההתעללות העיקריים הם: התעללות רגשית ופסיכולוגית, שימוש במעצר לשבירת הנחקר, סחיטה, הזנחה, ניצול כללי ועוד. באלה יתמקד המאמר.
בסוף מרץ 2025 נעצר סא"ל במיל' אייל נוה, ממייסדי "אחים לנשק", בגין חשד למעשה מגונה במהלך הפגנה, כמו גם אחזקת נשק ותחמושת רבה בביתו. רבים בימין הביעו תמיהה שלמרות העובדות, איש בשמאל לא גינה את מעשיו. אבל מי שמכיר את אופן פעולתם של מערכות מורכבות לא צריך להיות מופתע. אנחנו כבר יודעים כי מערכות מורכבות אנושיות מתנהגות לעתים קרובות באופן דומה למערכות בטבע. עדר חיות בר המריח סכנה, מצופף שורות. כך מתנהגות גם קבוצות אנושיות, החשות סכנה למעמדן ו/או לקיומן.
האוניברסיטאות בישראל, שהיו בעבר מעוזי הציונות והמחקר המדעי, עברו בעשורים האחרונים תהליך של פוליטיזציה ושלטון הגמוני של השמאל הרדיקלי. הם מלמדים אותנו מה לחשוב, במקום איך לחשוב... בחוגים רבים, במיוחד במדעי הרוח והחברה, יש שליטה כמעט מוחלטת של מרצים המזוהים עם אג'נדות פרוגרסיביות, פוסט-ציוניות ואוניברסליות. עד כאן הכל ידוע. אבל למה? זה נושא המאמר שלנו היום.
אחד המוטיבים החוזרים בשיח שלי עם בני האליטה, הוא הצורך שלהם לגמד בכל דרך את הקרבן העצום שהקריבו בני הציונות הדתית במלחמה. סיבה מהותית לכך היא 'חרדת ההתחלפות': האליטה מרגישה שהיא קרבה לסוף דרכה, ורואה בבני הציונות הדתית אלטרנטיבה ריאלית. זאת, ע"פ הרעיון המוכר, שמי שמשלם את מחיר הדם במלחמה, מרוויח את הזכות להוביל, ולקבוע את עתיד המדינה לאחר הניצחון.
