יותר מחמישים שנה עברו מאז הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה... האם ההיסטוריה הולכת לחזור גם באוקראינה?

חוק המלך המופיע בלעדית בספר דברים, מעורר תהיות רבות. האם המקרא התכוון למצווה ממניין המצוות כדעת הרמב"ם, או שהמדובר בהמלצה שאם היא תצא מהכוח אל הפועל היא תיעשה על פי הכללים הכתובים בספר דברים? כאמור הדעות על כך חלוקות ואין מענה חד משמעי לשאלה זו...

הציונות הדתית הימנית/המשיחית, צמחה על רקע תורתו של הרב קוק ועל ממשיכי דרכו ובראשם בנו הרב צבי יהודה. למרות שזרם זה היה קטן בגודלו, הרי שלאחר מלחמת ששת הימים הוא נסק והפך להיות זרם חזק ומרכזי בציונות הדתית לגווניה. הציונות הדתית שרצתה תמיד להיות חלק אורגני של התנועה הציונית הכללית, ושל החברה הישראלית, עשתה את החיבור הזה, דווקא בעטיה של מימוש תוכנית ההתנתקות...

רשימת המאכלות האסורות מופיעות פעמיים במקרא, בספר ויקרא ובספר דברים. למרות הדמיון בין רשימות אלה, ספר ויקרא שם דגש על קדושת הכוהנים, ואילו ספר דברים מרחיב קדושה זו על כל העם. אחד הסממנים של קדושה כללית זו היא המאכלות האסורות...

השיח הישראלי אימץ אל חיקו את העדה הדרוזית זה עשרות בשנים. היהודים והדרוזים ידעו נקודות מפגש אין ספור רובן טובות וחלקן בעייתיות. אולם נדמה כי חוק הלאום סדק משהו בטיב היחסים האיתן בין שתי העדות. הפעם חשים הדרוזים כי הם מופלים לרעה, על בסיס חוקי, ומתכוונים להיאבק על מעמדם המיוחד בחברה הישראלית בכל הכוח!

מעשה העגל היה ונשאר אירוע מכונן בתיאור המקראי ובהיסטוריה של עם ישראל. מעבר לכך שהמדובר בחטא חמור של עבודה זרה, הקרבה והסמיכות של מעשה העגל למתן לוחות הברית מתמיה ומוקשה ביותר. סמיכות זו יצרה אצל הפרשנים מבוכה גדולה וקושי גדול להסביר כיצד חטא זה אירע למרגלות הר סיני...

בדברי הבאים אין כל חידוש מרעיש, אך נדמה כי התהפכו היוצרות, וההיסטוריה אודות הכותל נשכחה במקצת. קדושת הכותל הינה חידוש של המאה ה- 16 ואילך, ועד אז ספק רב אם היה לכותל מעמד של קדושה, כפי שהיא קיימת בימינו אנו...

בפרשת ואתחנן ישנה הנחייה לאהוב את האל, אולם אין כל הנחייה כיצד להגיע לאהבה שכזאת. ברור שאין המדובר באהבה מהסוג הרומנטי, אלא בדבר אחר לחלוטין. חז"ל הבינו את הדבר בפשט הדברים ופרשו שאהבת האל היא פועל יוצא של שמירת מצוותיו. הרמב"ם בכתביו ההלכתיים מראה דרך אפשרית לאהבת האל הנובעת מהסתכלות בבריאה...

השבוע לפני 95 שנה נכתב אחד הספרים שעיצב פשוטו כמשמעו את המאה העשרים. המדובר בספרו של צורר היהודים, אדולף היטלר, מיין קאמפף – מלחמתי. נדיר הוא המקרה בו ספר גורם לעיצובה של תקופה ממושכת; ובמקביל, נדירה לא פחות העובדה שאדם פורס את משנתו ורעיונותיו בספר,  ומיישם אותם הלכה למעשה, ברגע שהיסטוריה מאפשרת לו את הדבר.

דון ג'ובני (יצירתו של מוצרט) כסובייקט, דומה לסובייקט של דקארט, המבקש להציגו כבסיס מוצק להסקת האובייקטיביות. דבר זה דורש מאיתנו לאמץ נקודת מבט שאיננה אישית, בדומה לג'ובני. זה האחרון אינו מגלם בתוכו שום דבר אישי והוא נראה כסובייקט טהור במובן שאין הוא פרסונלי...