[בתמונה: חוק המלך ציווי או המלצה? תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי analogicus לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן]

עודכן ב- 13 באוגוסט 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים בסוגיית 'חוק המלך' המופיע בספר דברים. למאמר האחר, לחצו: 

• אבי הראל: חוק המלך – היבטים נוספים.

*  *  *

בפרשת שופטים בספר דברים, יש התייחסות של המקרא לסדרי השלטון למדינה העתידה לקום בארץ כנען:

• ראשית יש למנות מערכת משפט ראויה;
• בצידה יש לכונן מערכת אכיפה יעילה בדמות השוטר העברי;
• ולבסוף, המקרא מתייחס באריכות ומונה את הכללים למינויו של השליט של העם, המלך, כולל הדרישות המוסריות שנדרשות ממנו ודרך פעולתו כדלקמן: "כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.  שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא.  רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.  וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם.  כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" [1].

חוק זה ידוע כחוק המלך [2], שמוזכר אך ורק בספר דברים ולא בשאר ספרי המקרא. קודם שנדון במהות הציווי או ההנחיה למנות מלך, ראוי להזכיר שבמזרח הקדום מקובל היה לכתוב למלך קוד התנהגות. בתרבויות מצרים ובבל, הייתה בנמצא ספרות הדרכה למלך העתיד לשלוט, מה מותר לו וממה עליו להימנע. אצלנו בספר דברים הדרישה העיקרית מהמלך היא להיות ירא אלוהים, וכדי להגיע לרמה שכזאת עליו לקרוא את ספר ההדרכה שניתן לו את המקרא.

תורת המלך כפי שהיא משתקפת במגילת המקדש מקומראן [3] כוללת דמיון להוראות המלך של ממלכת מצרים, בשורת התקנות הנוגעות לסדרי השלטון, שמירת המלך כולל שמירת דרכו המוסרית, תקנות בנוגע לאנשי המשמר שסובבים את המלך ועוד[4].

[בתמונה: קטע ממגילת המקדש. התמונה היא נחלת הכלל]

האם מינוי מלך היא מצווה או המלצה בלבד? על פי הנאמר בספר שופטים, התקופה הקדם מלוכנית מאופיינת באנרכיה וכאוס:" בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" [5].

אולם זמן לא רב לאחר מכן, בסיפור המלכת שאול על פי דרישת העם, שמואל הנביא מתנגד ואף מגיב בחריפות לרצון העם:" וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ" [6]. יתכן שתגובת שמואל לא מפתיעה בגלל דברי העם שיש למנות מלך בגלל גילו המופלג של שמואל, ובעובדה שבניו לא ממשיכים את דרכו, אך בהמשך הדברים האל עצמו נפגע לכאורה ומפרש את רצון העם כמאיסה בו:" ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" [7].

אם כך, חוזרת השאלה למקומה, מוסד המלוכה - רשות או מצווה?

התנא ר' יהודה אומר במפורש כי המקרא מצווה למנות מלך:" שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ; להעמיד להם מלך..." [8], ומנגד משיב לו ר' נהוראי כי המלוכה היא מוסד בעייתי וכל מה שנאמר בחוק המלך בספר דברים נאמר "כנגד תרעומתן של ישראל", כלומר להתיר את מוסד המלוכה לא בגלל שהוא אידיאלי, ולבטח לא להפוך אותו לציווי מחייב.

הרמב"ם הכריע כדעת החכמים האומרים כי יש מצווה להעמיד מלך, זאת על פי דבריו הבאים:" הציווי שנצטווינו למנות עלינו מלך מישראל שיאחד את כל אומתנו וינהיג את כולנו"[9].

[בתמונה: חוק המלך ציווי או המלצה? תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

קביעה נחרצת זו של הרמב"ם (ראו תמונה משמאל), מחייבת אותו לתת הסבר לסיפור בו העם רצה להמליך את שאול. למרות שהיינו מצפים להסבר מתגונן, הרמב"ם מפרש את הסיפור האמור באופן המחזק את קביעתו אודות מצוות מינוי המלך:" מאחר שהקמת המלך מצווה, למה לא רצה ה' כששאלו מלך משמואל? לפי ששאלו בתרעומת ולא שאלו לקיים את המצווה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא..." [10]. כלומר לדעתו העם אכן חטא בבקשת מינוי מלך במקום שמואל, כי הוא (העם), לא הבין שיש מצווה למנות מלך, לעומת הבקשה כאן שרצתה לשים קץ לשלטונו של הנביא שמואל. החטא מצוי במניע של הבקשה אבל לא בתוכנה, ובלשון אחר הרמב"ם הפך את הבעייתיות של הסיפור של המלכת שאול למקור חשוב להסברת עמדתו התומכת במוסד המלוכה והרואה בו מצווה.

[תמונת הרמב"ם משמאל היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Guillaume Mangeret לאתר flickr]

קודם שנדון בהיבט ההיסטורי של מוסד המלוכה לפי הרמב"ם, ראוי לשאול מי ממנה את המלך? לפי הרמב"ם מינוי המלך נעשה על ידי בית דין הגדול ועל ידי נביא:" אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא כיהושע...ושמואל ובית דינו"[11]. בהמשך הדברים אומר הרמב"ם כי דוד ויוצאי חלציו קודמים לכל אחד אחר בבחירה למוסד המלוכה, אם כי ידוע שבמהלך ההיסטוריה שלטו בישראל מלכים שלא היו מזרע בית דוד.

דומה כי הרמב"ם מבליט באהדה את מלכות החשמונאים, כאשר הוא עוסק בהלכות חנוכה כדלקמן: "עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בית חשמונאי הכוהנים הגדולים והושיעו את ישראל והעמידו מלך מן הכוהנים וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתיים שנים עד החורבן השני"[12]. בדברים אלה מבטא הרמב"ם אמפטיה כלפי מלכי בית חשמונאי למרות שלא היו מבית דוד. יתרה מכך, הוא רואה במלכותם מעמד נורמטיבי ולא מזכיר את העובדה ההיסטורית כי הם נטלו את המלוכה בכוח הזרוע.

גם בר כוכבא, מוכר על פי הרמב"ם כמלך לגיטימי חרף כישלונו הגדול במרד נגד הרומאים בשנת 135 לספירה. נכון הוא שבר כוכבא לא היה מלך המשיח, אבל עובדה זו לא ערערה את מעמדו כמלך. בכתביו ההלכתיים [13] אומר הרמב"ם כי משיחיותו של בר כוכבא הוכחה כמשגה, אך הוא נשאר למרות זאת כמלך לכל דבר ועניין. אמירה זו של הרמב"ם נסמכת בעיקר מהגיבוי הלאומי ממנו נהנה בר כוכבא, ומהתמיכה של ר' עקיבא בו. אמנם יש כאן קביעה היסטורית מגמתית של הרמב"ם, כי במציאות היו מתנגדים לא מעטים לבר כוכבא [14], כך שאין אלה פני הדברים לאשורם, אך יתכן שהרמב"ם רוצה להראות כאן כי גם הסכמה לאומית רחבה ככול שתהיה איננה ערובה למימוש תקוות משיחיות.

גם מעמדם של ראש הגולה בבבל, ונשיא הסנהדרין הם דמויות שלטוניות במעמד של מלך, אך הדיון ההלכתי בעניינם הוא סבוך ופאת קוצר היריעה לא נדון בפרטים של קביעה זו.

[בתמונה: חוק המלך ציווי או המלצה? תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי klimkin לאתר Pixabay]

יש הרואים במוסד המלוכה טעם לפגם ולדעתם אין ציווי במינוי מלך אלא המדובר ברשות בלבד. ראש וראשון למתנגדים למוסד המלוכה היה דון יצחק אברבנאל [15] (ראו תמונה משמאל), שחווה את השחיתות השלטונית של מלכי ספרד שעה ששימש שר האוצר בחצרם, ובהחלטתם לגרש את יהודי ספרד הנוצרית בשנת 1492.

[תמונתו של דון יצחק אברבנאל היא נחלת הכלל]

לדעתו המודל הראוי לשלטון על העם הוא המודל של הרפובליקה או הדמוקרטיה, ששליטיה נבחרים לזמן קצוב, על פני שלטון מונארכי, כדלקמן: "...שאינו מהבטל שיהיו בעם מנהיגים רבים מתקבצים ומתאחדים ומסכימים בעצה אחת, ועל פיהם תהיה ההנהגה והמשפט... ולמה לא תהיינה הנהגותיהם משנה לשנה או לג' שנים כשני שכיר או פחות מזה, ובהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויחקרו את פשעי הראשונים באמונתם, ואשר ירשיעון ישלם כל אשר הרשיע לעשות... ולמה לא יהיה גם כן יכולתם מוגבל ומסודר כפי הדתות והנימוסים... ומה לנו להביא על זה טענות שכליות, והנה הניסיון גובר על ההיקש: הביטו וראו הארצות שהנהגתם על ידי מלכים, והיום הזה ראינו כמה ארצות שהנהגותיהם על ידי השופטים ומושלים זמניים נבחרים ביניהם ומלך אלוהים עמהם... והנה המלכויות הנבחרות אשר אין בהם נפתל ועיקש, לא ירים איש את ידו ואת רגלו על כל דבר פשע, והמה כובשות ארצות בחכמה בתבונה ובדעת" [16].

אחרית דבר

חוק המלך המופיע בלעדית בספר דברים, מעורר תהיות רבות. האם המקרא התכוון למצווה ממניין המצוות כדעת הרמב"ם, או שהמדובר בהמלצה שאם היא תצא מהכוח אל הפועל היא תיעשה על פי הכללים הכתובים בספר דברים? כאמור הדעות על כך חלוקות ואין מענה חד משמעי לשאלה זו.

הרמב"ם, לשיטתו, מתייחס בחיוב למוסד המלוכה, שמטרתו לאחד את העם, לשמור על אחדותו ולשמור על גבולות ארצו. מצד שני, על המלך מוטלת החובה להיות ירא אלוהים, צנוע בדרכיו, ומוסרי בהליכותיו. חשיבה שונה בתכלית מציג אברבנאל. לטעמו במוסד המלוכה קיימים פגמים מהותיים, ולכן אין הוא יכול להיחשב מצווה אלא המלצה בלבד. אברבנאל מדבר מניסיונו האישי, עת שהיה חשוף לתככי החצר בזמן ששרת כשר אוצר בחצרות המלוכה השונות בספרד הנוצרית.

שיא שחיתות היה מבחינת אברבנאל, החלטת מלכי ספרד הנוצרים, פרדיננד ואיזבלה [17] על גירוש יהודי ספרד בשנת 1492, בגלל קנאות נוצרית, שכרון כוח מוגזם וחוסר היכולת להחליפם בשלטון אחר. אשר על כן אברבנאל תמך בשלטון רפובליקני או דמוקרטי, שזמן שלטונו יהיה מוגבל, תוך האפשרות להחליפו כל זמן נתון על ידי בחירות כלליות. צא ולמד שהגותו המדינית של אברבנאל, בן המאה ה-16, בדבר ריסון כוחו וסמכויותיו של השלטון המרכזי, וההתנגדות למצב בו שליט יישאר על כנו זמן רב, בטרם יוחלף, עדיין לא קיים   במדינת ישראל של ימינו במלואו.

[בתמונה: פרדיננד ואיזבלה עם נתיניהם. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן]

מקורות

[1] דברים, פרק י"ז, פסוקים: י"ד – כ'.

[2] ראה - שמריהו טלמון, משפט המלך, המלוכה הישראלית בראשיתה, ירושלים, תשל"ה, עמודים: 16-27.

[3] על מגילת המקדש ראה בהרחבה - יגאל ידין, מגילת המקדש, 3 כרכים, ירושלים, תשל"ז.

[4] עולם התנ"ך, ספר דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמוד 144.

[5] שופטים, פרק י"ז, פסוק ו'.

[6] שמואל א', פרק ח', פסוק ו'.

[7] שם, פסוק ז'. ראה – י. ליוור, אנציקלופדיה מקראית, כרך ד', עמודים: 1085 – 1088. ליוור מסכם את המקורות בנושא זה מנקודת ראות חיובית כלפי מוסד המלוכה, ומציג את הנבואה כמתנגדת למוסד המלוכה.

[8] מדרש ספרי, דברים, קנ"ו, וראה – בבלי, סנהדרין, דף כ', עמוד ב'.

[9] רמב"ם, ספר המצוות, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981,מצווה קע"ג, עמוד רכ.

[10] רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים, פרק א', הלכה ב'.

[11] שם, הלכה ג'.

[12] רמב"ם, משנה תורה, ספר זמנים, הלכות חנוכה, פרק ג', הלכה א'.

[13] רמב"ם, משנה תורה, הלכות תענית , פרק ה', הלכות מלכים , פרק י"א בהתאמה.

[14] לסיכום ממצה בנושא ראה – S. Baron' The Historical Outlook of Maimonides, PAAJR, VI, 1935, pp 5 – 113.

[15] רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל ,  מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד אשר ניסה למנוע את מימושו 1437 – 1508.

[16] פירוש אברבנאל לתורה, דברים, פרק י"ז, פסוק י"ד.

[17] המלכים הקתוליים (בספרדית: los Reyes Católicos) . תוארם המשותף של בני הזוג פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה. התואר  הוענק להם על ידי האפיפיור אלכסנדר השישי, שהיה יאחד מהאפיפיורים המושחתים ביותר שידעה הכנסייה.