סיפורי האבות - המתחילים כבר בסוף פרשת נח, וממשיכים בפרשת לך לך ואילך - מציגים היבט היסטורי מציאותי ונכון. כאשר אנו בוחנים את התעודות של עמי המזרח הקדום מאותן תקופות, פרט לאזכורים אנכרוניסטיים מעטים, הרי שיש בסיפורים אלה אמינות היסטורית מוכחת. דמותו של אברהם אבי האומה אשר מתגלה לנו בפרשתנו, איננה דמות אידאלית אלא דמות ריאלית לחלוטין...
פרשת נח עוסקת בעיקר תוצאות של ההשחתה המוסרית של כלל היצורים עלי אדמות. בשל כך, מגיע המבול. לדעת מחבר ספר היובלים, מלבד החמס וההידרדרות המוסרית, עונש המבול בא גם בגלל אכילת דם. לאחר המבול, נח מקיים את ציפיות למך אביו והופך להיות חקלאי מצליח. הבחירה של נח בגידול גפנים וייצור יין מציינת גם את מעידתו האישית, ויחסם של בניו למעידה זו...
תיאורי בריאת העולם, איננה ייחודית רק למקרא, ובריאה זו מוזכרת במיתוסים של עמי המזרח הקדום. למרות שיש הרבה מן הדמיון בין תיאורים אלה לבין תיאורי המקרא, הרי שאמונת האחדות המקראית מפרידה באופן חד וברור ביניהם. האל המקראי, אינו נולד או מוליד, אינו אוהב או שונא או נלחם עם עמיתיו. האל הישראלי נמצא מעבר לחוקי הטבע, והוא אשר יצר אותם, ולפיכך אין הוא כפוף להם לכאורה...
מגילת קהלת עצמה, הינה אחד מספרי המקרא הקשים ביותר להבנה, היות ורעיונותיו לעיתים מוזרים, ולעיתים אף סותרים זה את זה. אין הספר בנוי על פי מבנה סדור, והטקסט שלו קופץ מנושא לנושא ללא כל הגיון שנהיר לנו. למרות כל זאת, כאשר מעיינים היטב בין פסוקי המגילה, ניתן להתרשם מהמוטיב המרכזי שחוזר על עצמו והוא, שהחיים של האדם עלי אדמות כמשל לטרגדיה מתמשכת...
בפרק הסיום של המקרא, אנו מוצאים שתי מגמות מנוגדות בדמותו של משה. בחיר המין האנושי, ואדם על אנושי, מול הניסיון לשוות לו דמות אנושית על חולשותיה ואנושיותה. הניסיון המקראי לשוות למשה דמות רגילה אמנם גובר כאן, אולם בתפיסה המסורתית משה הינו דמות מורמת מהמין האנושי. לכן, המקרא מפרט את העובדה שמשה מת, ואף נקבר בגיא, כאחד האדם...
המקרא בכלל וספר דברים בפרט דנים על הזיכרון שיש על בני ישראל לשמר. הדבר בולט גם בשירת האזינו. המקרא נוקב באירועים שחייבים לזכור אותם, ומצביע על הטכניקה כיצד יש לעשות זאת. המכנה המשותף של הזיכרון המקראי בה כדי להדגיש את חשיבותן של שמירת המצוות המקראיות...
פרשת וילך עוסקת בהרחבה במעבר השלטוני ממשה ליהושע. האחרון מתואר הן כמצביא והן כנביא, ואף כנותן התורה. ברור כי המספר המקראי מעצב את דמותו של יהושע בדמותו של משה, ולעיתים עושה זאת על דרך ההנגדה. כך או אחרת, יהושע נכנס לתפקידו, ומוביל את בני ישראל במסעם הצבאי בכיבוש ארץ כנען, והופך למנהיג הבלתי מעורר של העם כולו...
תהליך התשובה המתואר בפרשת ניצבים, הוא תוצר של העונש שפקד את העם בגלל מעשיו. ברם, בספרי הנבואה מקובלת הגישה כי התשובה באה על מנת למנוע את העונש הממשמש ובא. לפי תפיסה זו, כאשר העונש מגיע משמעו שהעם לא הפנים את גודל השעה ולא חזר בתשובה...
הבאת ביכורים שמוזכרת בפרשתנו, מראה על ריטואל דתי, של הבאת מיני צומח שונים, שחז"ל קבעו שהם משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל, אל המקדש. האיכר שהביא את הביכורים, אמר גם דפוס קבוע של תפילה, שיש בה סקירה היסטורית מתקופת האבות ועד ההתיישבות בארץ כנען...
על פי החוק המקראי, לאחר הוצאתו להורג של נדון למוות, יש לתלות את גופתו ולהסירה לעת ערב. זאת כדי לא לבזות את האל שהאדם נברא בצלמו, או לא לבזות את נשמת האדם שהיא צלם אלוהים באדם. לעומת זאת, באומות המזרח הקדום נהגו שלא להתיר לקבור את אלה שהשלטון המרכזי הוציאם להורג. לפי תבליט לכיש, אין המדובר במקרא בתלייה בחבל, אלא הצגת הגופה על ידי שיפודה לברזל חד, או דבר הדומה לכך...
