במקרא מוזכרת המילה מגפה 26 פעמים. על פי המקורות של חז"ל, מצויה הגדרת תמותה שיכולה להיחשב למגפה, או למחלה רגילה. אחת המגפות הגדולות הנזכרות במקרא, היא המגפה בחטא בעל פעור, בה מתו עשרים וארבע אלף איש. חז"ל מתארים מגפה בעלת מספר דומה, ככול הנראה טיפולוגי, של תלמידי ר' עקיבא. סיבת המוות שלהם היא אסכרה – דיפתריה...

הנחיות הרמב"ם לשמירה על הבריאות בכלל, ובעת מגיפה בפרט, לא היו נשארים בגדר המלצה בלבד, והיו הופכים אצל הרמב"ם להלכות מחייבות, שאי קיומם יגרור עונש כבד. ברור לי שהתנהגות לא ראויה בזמן רגיל וביתר שאת בזמן מגפה, היה גורר מפיו תגובה חריפה ביותר, שאיננה משתמעת לשתי פנים!

קרבן זבח שלמים מוזכר פעמיים בספר ויקרא, בפרשת ויקרא, ובפרשתנו פרשת צו. לפי הכתוב במקרא, קרבן שלמים שונה משאר הקרבנות במובנים שונים, ובעיקר שהוא מתחלק בין שלושה: האל, הכוהן והאדם המקריב. השורש ש.ל.מ יכול להכיל בתוכו פרשנויות רבות, אולם הפרשנות המקובלת ביותר היא זו שהכוונה למונח שלום...

מאז חורבן בית שני, צפה ועולה השאלה האם ניתן לחדש את עבודת הקורבנות, בהיעדר בית מקדש, חוסר היכולת להיטהר מטומאת מת, יחוס הכוהנים ומקום המזבח...

הציווי על מעשה המשכן בפרשת ויקהל/פקודי, היה ציווי גורף פרט לתנאי אחד. מלאכת בניית המשכן לא נעשתה בשבת. בכך העמיד המקרא את הכלל כי מעשה או ציווי השייך לכולם, במקרה זה מצות שמירת השבת, עדיף על מקרה פרטי, עשיית המשכן בידי מומחים מעטים...

הדמיון בין מעשה העגל לבין מעשה בניית המשכן, הביא חוקרים רבים לפקפק בתאוריה כי שני הסיפורים הללו נכתבו בידי סופרים שונים. הן סיפור המסגרת, והן המילים המנחות בהם מראים כי ניתן לייחס אותם לכותב מקראי אחד, שכתבם באופן דומה ברצף. הדמיון בין שני הסיפורים הללו מתחדד עוד יותר כאשר אנו משווים את מעשה העגל לסיפור של עשיית האפוד על ידי גדעון...

אברהם בר חייא חי במחצית הראשונה של המאה ה- 12, אולם פרט לכך הידיעות עליו קלושות. הוא כנראה נולד בשנת 1065 בספרד, ונראה שהתגורר רוב חייו בעיר ברצלונה. לא ידוע מתי הוא נפטר, אבל ככול הנראה הוא נפטר לא יאוחר משנת 1143. מה שכן ידוע אודותיו היא העובדה שהיה איש מדע מפורסם, שעסק וכתב חיבורים חשובים בתחום המתמטיקה, האסטרונומיה לוח השנה ואסטרולוגיה... 

האידיאל הרוחני של הרמב"ם שונה במקצת מהאידיאל הבודהיסטי, אולם בשניהם קיים הרצון לחברה מתוקנת שבכיריה יזכו להשגה רוחנית עליונה, זה בדרך הנזירית, וזה תוך התעמקות במושכלות תוך תמיכה מהחברה הסובבת אותו. ברם, למרות שהרמב"ם מרבה לדבר על האדם כייצור חברתי, הרי שאותם המעטים שזכו להכרה שכלית השיגו זאת...

מגילת אסתר נקראת על שם הדמות המרכזית בעלילה, אסתר, שבזכותה ניצלו היהודים בממלכת פרס מסכנה של שמד. המגילה הינה אחת מכתבי הקודש, אולם על פי מקורות שונים בחז"ל, ניתן לשמוע הד ברור על כך, האם היה צורך להכליל אותה יחד עם ספרי המקרא המקודשים. הקביעה הידועה מיחסת את כתיבתה לאנשי כנסת הגדולה:" אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל, ושנים עשר, דניאל, ומגילת אסתר"...

בפרשת תצווה מתוארים בגדיו של הכוהן הגדול, ואחד מהחשובים שבהם היה האפוד עם החושן. בצידו החיצוני הושמו תריסר אבנים טובות ערוכות בארבע טורים. ניסינו לזהות את האבנים הללו, בהצלחה מוגבלת בלבד...