ההתנקשות בסלמן רושדי: כשאנו כבר לא יודעים איך לצמצם את העלבון; כשאיננו מסוגלים יותר לעצור את מובילי השנאה ואת הקריאות לרצח על ידי אותה אמונה טרוריסטית, האם עלינו להסתפק בהנפת ערכי המוסר שלנו - הכל כך נדיבים בנאיביות שלהם - או ש...?
"... האם אתה יודע למה אנחנו תמיד הוגנים ונדיבים יותר עם המתים? הסיבה פשוטה! איתם אין חובה. אם היו מכריחים אותנו לעשות משהו, זה היה, להיזכר, ויש לנו זיכרונות קצרים." רוני אקריש מצטט מתוך 'הנפילה', לאלבר קאמי...
הדרישות לשילוב נהלי הדמוקרטיה הישירה בתוך המערכת הייצוגית – כדי לשבור את מונופול נבחרי הציבור על החיים הפוליטיים, על ידי מתן כוח יוזמה ושליטה לאזרחים הפשוטים - נראות רחוקות מלהיות סבירות בעולם - שמתיימר לכאורה להיות "דמוקרטי" - אך מלא בחמדנות, בגאווה ובכוחניות שלטונית.
בסוף המאה ה 19, קומץ עיתונאים ואנשי אקדמיה אמריקאים המציאו את עקרונות התעמולה המודרנית. מאז, הם המשיכו לעורר השראה במשטרים אוטוריטריים, כמו גם במשרדי פרסום בקרב מנהלי קהילה ויועצים אסטרטגיים במדינות דמוקרטיות.
משבר הדיור הוא המחשה לאבסורד של המערכת הקפיטליסטית, שאינה מסוגלת לספק את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה: בעוד שאנשים מצויים כל העת במאבק מתמיד, לשלם את שכר הדירה שלהם או להיזרק לרחוב, בעלי הדירות מתעשרים באמצעות ספקולציות, העלאות מופרזות ורשעיות של דמי השכירות, רכישת דירות ללא הגבלות וכו'.
בשנת 2010 תורגמה יצירתו של סנקה, "על קוצר החיים", לעברית, וראתה אור בהוצאת נהר. הספר - שנכתב, כנראה, בשנת 49 לספירה - כתוב במתכונת של הרצאת יחיד, שעוסקת בערכו של הזמן. היצירה ממוענת לאדם בשם פָּאולינוּס, שזהותו אינה ידועה.
בחיבור מציע סנקה את הדרך לחיים, שבעיניו ראוי לחיות...