את פרק הזמן הראשוני, הקריטי, להצלחת כהונתו, הצליח אלשיך להעביר בהצלחה חלקית מאוד. עתה, עבר זמן הפעולות הפיקודיות הישירות. בתום הסיבוב הזה מצטייר אלשיך כצד החלש, וכדרכם של חלשים, כדי לזכות במערכה האחרונה הוא יזדקק לעורמה ולתחבולה. את הכלי הזה הוא מכיר היטב בתקופת שירותו בשב"כ....
מאמרו הרהוט והטוב של ד"ר אבי ברוכמן - בסוגיית הפיצויים שמשלמת המשטרה לאזרחים על עוולות שביצעה - הוא הזדמנות מצוינת לפתוח דיון בסוגיה זו, שבה דעתי שונה: אחוז מסוים של תקלות הוא מנת חלקו של כל תהליך ייצור, קל וחומר בתהליכים אנושיים, הפועלים במצבי לחץ וחוסר וודאות. בתחום זה של תשלום פיצויים לאזרחים על עוולות, משטרת ישראל אינה שונה מכל משטרה מערבית אחרת! נוח לנו לחשוב, שתקלות הן תמיד תוצרה של מחדל. לעולם תהיינה תקלות בלתי צפויות ותוצאות בלתי צפויות, וככל שהעומס המתח ואי הוודאות יגברו, כך תגברנה התקלות בהתאמה.
דברי גולן משקפים מצב, שבו פיקוד צה"ל מאס במצב המדיני הנוכחי, שמכרסם בלגיטימיות שלו מכל כיוון: בשמאל הישראלי, בימין (המתנחלים) ובחו"ל, והוא נוקט עמדה ישירה בעד הסכם עם הפלסטינים! המשמעות היא, שעומדות בפני נתניהו שתי אפשרויות: האחת היא שינוי המדיניות והליכה להסכם; השנייה היא העברת האחריות הכוללת על האוכלוסייה בשטחי יהודה ושומרון למשמר הגבול ולמשטרה הכחולה. פעולות אלה הינן יקרות ולא פשוטות, אבל, אם נתניהו חפץ בהקפאת מצב לאורך עוד מספר שנים זוהי אופציה מועדפת. יתרה מכך: אם המטרה העתידית הינה החלת מודל המדינה האחת בין הים לירדן, זהו צעד שיתחייב ממילא.
אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. "מפעל הזבל" של המשטרה - המייצר תיקים על שימוש וגם על סחר בקנביס - פועל, גם בשנים האחרונות, במלוא המרץ. עדכני ל- 2013, למעלה מ-23,000 תיקים פליליים נפתחים בכל שנה בישראל בגין עבירות של שימוש עצמי בסמים (למעלה מ-2.5 תיקים בכל שעה). רבים מהנחקרים הם צעירים נורמטיביים. במקרה הטוב מבזבזת המשטרה את כספי המסים שלנו - בהקשר זה - "רק" על זמן העבודה של הסיירים, הבלשים והחוקרים. במקרה הרע מגיעים התיקים לבתי המשפט העמוסים לעייפה ו"סותמים" עוד יותר את המערכת. הסתומים ממילא. למה?
רפורמה במערך הדרכה של ארגון - המתבצעת בהדגשים הנכונים - עשויה לחולל מהפיכה בתרבותו. בימים אלה שוקד מערך ההדרכה במשטרת ישראל על רפורמה בתהליכי עבודתו. האם היא תהיה הגורם המכריע בשינוי תרבות המשטרה? הרעיון - שיש לו פוטנציאל לשנות את המציאות - שמאחורי הפתרון המוצע הוא, להעביר את האחריות מהמטה אל השוטר/הקצין ומפקדיו בשטח, כשעל השוטר להשיג את השכלתו הרלוונטית בעצמו, מפקדו נמדד ברמת ההשכלה הרלוונטית של שוטריו, והקידום והשכר הם פועל יוצא של מידת ההשכלה הרלוונטית
[מקור התמונה] במהלך כנס לשכת עורכי הדין באילת התייחס המפכ"ל, רב ניצב רוני אלשיך, לתרבות ההדלפות במשטרה: "המשטרה הכריזה רק על נושא אחד טבו, שהוא הדלפות מחקירה (זילברשטיין, 2016). הוא צודק. כי ביתר התחומים ההדלפות חוגגות; וטוב שכך… דווקא ההדלפות מציפות את אותם נגעים, שבהם לוקה המשטרה. קרא למשל, אדוני המפכ"ל את כתבתו של יניב קובוביץ ב'הארץ' (2016),…
הפוליטיקאים ובכירי החקירה המשטרתית - בכל מדינה דמוקרטית - מקיימים ביניהם כל העת מעין תחרות ב"משיכת חבל", במשחק דינאמי שלא יסתיים לעולם:
אנשי המשטרה מנסים, מחד גיסא, להגמיש את הכללים ולהרחיב את גבולות הפעולה על מנת להצליח בחקירותיהם;
הפוליטיקאים מצידם מנסים "לביית", לרסן ו"לייבש" את יחידות החקירה, מאידך גיסא. עדויות על כך מצויות גם בספרות המקצועית.
מאז 2003 צונח מספר המתנדבים באופן משמעותי ובכוונת מכוון, מ- 73 אלף מתנדבים ל- 38-36 אלף! בכך,בגדה המשטרה, במודע בהתחייבות שנטלה על עצמה, כשהחליטה על איחוד המשמר האזרחי: להיות נושא הדגל של אתוס ההתנדבות בישראל, ולשמר את מפעל ההתנדבות הגדול במדינה. במילים אחרות, להיות משטרת העם כמו שצה"ל הוא צבא העם! מול הטענה הזו מתגוננים עתה המדליפים...
המתנדבים הם כלי להשגת מטרות המשטרה. כשהמפעיל טוען שהכלי אינו פועל, צריך לבדוק דבר ראשון את מקצועיותו של המפעיל... בכמעט שבעים שנותיה, צברה משטרת ישראל ניסיון מזהיר ומופלא בהפעלת מתנדבים. יחד עם זאת, רוב קציני המשטרה - כולל רבים שהפעילו מתנדבים - הם, לצערי, בורים גמורים בתחום זה...
פרק הגון למד המפכ"ל, רוני אלשייך, בהלכות עוצמה. הוא התכוון לטוב. לשנות את התרבות הארגונית, האיומה הזאת, של המשטרה. לשם כך הובא אליה. אבל, הקטע הזה - עם המכתבים האנונימיים - יצא לו רע בעיתוי ובמקום. זה התלבש לו בהקשר של הטרדות מיניות... הוא דרך על היבלת הלא נכונה ופתח תיבת פנדורה, שלא תיסגר זמן רב... מרגע שהחברות הלובי הנשי נעצו בו שיניים, הן לא תנחנה לו, מן הסתם, עד סוף הקריירה.
כל הסיפור הוא סערה בכוס מים. הרי כל חשד לפלילים מטופל, וכל מכתב היה מגיע למח"ש, ולו כדי לשלול עבירה פלילית. בסערת הלא כלום הזאת, אבדו הדברים הכל כך חשובים שאמר על התרבות המשטרתית, ועלך הפוליטיקה הארגונית האובססיבית, רוויית היצרים שלה. פתאום, זה כבר לא מעניין אף אחד...
