בבריטניה הודיע התובע הכללי, הלורד פרקינסון לפני שבועיים, שאפילו הפצה של ציוץ בטוויטר "שיש בו משהו מעליב או פוגעני, שעלול לעורר שנאה גזעית" תהווה עילה למעצר. האם הגבלת חופש הדיבור חסרת התקדים הזו במדינה דמוקרטית מערבית מאז מלחמת העולם השנייה, אינה מהווה סטייה מהדמוקרטיה? קשה שלא לראות בחקיקה הזו המשך טבעי ל'תרבות הביטול וההשתקה' של תנועת ה-WOKE, שמטרתה לחנוק ויכוחים ולאכוף קונפורמיות אידיאולוגית. האם שלטון ה- WOKE בבריטניה מסמן את תום עידן הדמוקרטיה במערב?

כשהכנתי את המאמר הזה, ביקשתי במתכוון מהבינה המלאכותית - שנוצרה על ידי מתכנתים פרוגרסיביים, בני ה- WOKE, שמקפידים בדרך כלל מאוד על תקינות פוליטית (פוליטיקלי קורקט) - תמונות מתאימות למושגים 'סובלנות מבחינה' ו'סובלנות מדכאת'. קיבלתי צרור תמונות אנטישמיות על ישראל ה'קולוניאליסטית, הלבנה והמדכאת', ושכנותיה 'המקופחות והמדוכאות', שיש לתמוך בכך שסוף סוף הן קמות עליה לכלותה, 'מהירדן ועד לים'... (ראו למשל את התמונה בראש המאמר). המאמר מוקדש לדוגמאות נוספות של השימוש במושגים הללו.

אחד העקרונות הנבונים בדוקטרינה הפרוגרסיבית הוא ההשתלטות על מערכת אכיפת החוק והפיכתה לכלי פוליטי שמרתיע ומשתיק יריבים. דומה שהיום השלימו כבר הפרוגרסיביים את ההשתלטות הזו על מערכות החוק המערביות, כולל מערכת האכיפה המפוארת של חבר העמים הבריטי, וכולל מערכת האכיפה המפוארת הרבה פחות שלנו.

שאלה מרכזית בניהול בעולם ה- WOKE היא, האם יש מקום לערער על ערכים פרוגרסיביים כשהם מתנגשים עם האינטרסים העסקיים, או שהמוסר החברתי גובר על שיקולי יעילות? מנכ"ל גוגל לשעבר, אריק שמידט, גילה שהתשובה לשאלה היא שלילית בגדול, גם במחיר יצירת תרבות ניהולית של שקר!