מלחמת התודעה של הווק אינה מבקשת "תיקון עולם" במובן הקלאסי של שיפור תנאים חומריים. מטרתה היא דה-קונסטרוקציה (פירוק) של הערכים הליברליים הישנים - חופש הביטוי, אינדיבידואליזם ועיוורון צבעים - והחלפתם במערכת היררכית המבוססת על זהות קבוצתית. מי שמבין את המלחמה הזו מבין שהקרב אינו רק על הקלפי בבחירות, אלא על המרחב שבין האוזניים, של כל אחד מאיתנו.
מפת התקשורת הישראלית של 2026 הופכת להיות 'ערוצי אוהדים'. בין אם באמצעות רכישת בעלות על ידי טייקוני הייטק, ובין אם באמצעות מימון המונים של הצרכן הקטן, המטרה היא אחת: להפסיק לצרוך חדשות, ולשלם כדי שדעתי תישמע בזירה התקשורתית.
אם בעבר נתפסה מחאה כתגובה אותנטית של ציבור זועם - פועלים רעבים, סטודנטים מתוסכלים או מיעוטים נרדפים - הרי שבעשורים האחרונים, מאחורי חלק גדול מן המחאות הפוליטיות עומד מנגנון מתוחכם של מימון וגיבוי בינלאומי, לוגיסטיקה ותיאום...
עמותות (NGOs) הוקמו במקור כדי לשרת מטרות ציבוריות, אך במציאות הפוליטית של ימינו הן הפכו גם לכלי אסטרטגי, בשירותם של בעלי הון ובעלי אינטרס. באמצעות רשת מסועפת של מימון גלובלי, ארגונים אלו מחדירים 'וירוס אינטלקטואלי' לתוך המערכת הממסדית, ומעתיקים את מרכז הכובד הדמוקרטי, מהפרלמנט הנבחר אל מסדרונות המשפט והפקידות...
מבצע 'שאגת הארי' הציף את המוקשים שטמנו בחוק הבינלאומי במשך שנים, משפטנים פרוגרסיביים, ארגונים גלובליים ופוליטיקאים של ה- Woke, כדי להגביל את יכולת מדינות הלאום לעמוד על ריבונותן מפני הבאים לפרקן. ממשל טראמפ כבר הבין. ואנחנו?
הפמיניזם לא מת ככלות הכל, הוא רק היגר לאיראן. בעוד שבמערב הוא הפך לאקדמי, טרחני ומנותק, הוא נולד שם מחדש בעוצמה אדירה. שם, נשים אינן נלחמות על "שפה מכילה", אלא על הזכות לנשום, לראות שמש ללא כיסוי ראש, ולצעוד ברחוב ללא פחד. תחת הסיסמה "אישה, חיים, חירות", מזכירות נשות איראן לעולם מהו פמיניזם אמיתי.
השמאל הווקיסטי בישראל משתף פעולה עם המוסלמים להקרסת המדינה הציונית ולהקמת מה שמכונה 'מדינת כל אזרחיה'. אבל כדאי לאנשים הללו, חדורי האמונה, ללמוד היטב את שקרה לשמאל האיראני – ליברליים, סוציאליסטים וקומוניסטים – שחבר גם הוא למוסלמים להפיל את שלטון השאה המערבי, שנוא נפשו.
