פנחס יחזקאלי: 'היום שאחרי' באתר ייצור ידע

'היום שאחרי' הוא מושג שגוי ובעייתי שניכנס לתרבות האסטרטגית הישראלית בעקבות 'מלחמת חרבות ברזל'. בעייתי, כיוון שאפשר לתכנן כיצד נכנסים לאירוע משמעותי, אך לעולם לא איך יוצאים ממנו, ומה יהיו התנאים בסביבה המערכתית אז. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'היום שאחרי', על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

גרשון הכהן: פיקציית היום שאחרי

כשפותחים במלחמה, מתחוללת טלטלה רבתי שמשנה את יסודות המציאות המוכרת. אמנם לתרבות המערב בבשורת המודרנה, קשה לקבל שאין בידי המדע וחכמת התכנון האסטרטגי להבטיח מלחמה שמתקדמת על פי תכנית סדורה מראשית עד אחרית. אבל מלחמה היא אירוע בהתהוות, שאינה נתונה לחיזוי בתבונת המומחים. זה מה שמבדיל פעולות בתחום ההנדסי טכנולוגי מפעולות בתחום האנושי.

פנחס יחזקאלי: תלייה. למה היא נפוצה כל כך?

שכיחות התלייה כשיטת התאבדות והוצאה להורג, היא תוצאה של המעשיות, השימוש ההיסטורי וההשפעה הפסיכולוגית שלה. הנגישות, האפקטיביות והנוכחות המושרשת של שיטה זו, בהקשרים משפטיים ותרבותיים, תורמות לשימוש המתמשך בה, בחברות שונות ובתקופות שונות לאורך ההיסטוריה.

פנחס יחזקאלי: להתלוצץ עם התליין

אנחנו רגילים לכך שחולים מפורסמים "מתלוצצים עם רופאיהם". אבל, שמעתם על נדון למוות שמתלוצץ עם תליינו? ההיסטוריה מכירה מספר מקרים כאלה, כי רגעים אלה משקפים לעתים קרובות את האומץ, ההתרסה או ההשלמה של הפרט הניצב מול המוות.

פנחס יחזקאלי: על התלייה באתר ייצור ידע

שכיחותה של תלייה - כשיטת התאבדות והוצאה להורג כאחת - היא תוצאה של המעשיות, השימוש ההיסטורי וההשפעה הפסיכולוגית שלה. הנגישות, האפקטיביות והנוכחות המושרשת שלה בהקשרים משפטיים ותרבותיים, תורמים לשימוש המתמשך בה, על פני חברות שונות ותקופות היסטוריות... ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות שיטת התלייה והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

פנחס יחזקאלי: מאג'ד קבוסיפר. איש המחאה האיראנית, שעלה לגרדום בחיוך

אנחנו רגילים לכך שחולים מפורסמים "מתלוצצים עם רופאיהם". אבל, שמעתם על נדון למוות שמתלוצץ עם תליינו? אני מכיר לפחות אחד: מאג'ד קבוסיפר (Majid Kavousifar), שהוצא להורג בפומבי בתלייה בטהרן, באוגוסט 2007.

פנחס יחזקאלי: נתניהו חייב להחליט מה ברצונו להיות. המחריב או הרפורמטור הגדול!

מעולם לא שבר הדיכאון הלאומי שיאים גבוהים כל כך. אין פלא שגנץ מחפש נתיב יציאה. הוא הצטרף לממשלה כדי להיות שותף למה שנראה אז כהצלחה, ולא היה עוזב אם היה סבור שהיא מגיעה. במלחמה הזו נעשו כל הטעויות האפשריות בכל התחומים, ונתניהו בעל התודעה ההיסטורית המפותחת צריך לבחור אם יירשם על דפיה כמחריב או כרפורמטור הגדול!

צפריר ניר: אי אפשר יותר לשתוק! תגובה לדובר צה"ל

דובר צה״ל היקר, נמאס לי לשמוע סטטיסטיקה מלחמתית. לי כאזרח זה לא משמעותי. אני רוצה להבין את האסטרטגיה במהלך, ולא את הטקטיקה הקטנה. תגידו - פוליטיקאים ואנשי צבא כאחד - השתגעתם? אתם באמת חושבים שאתם פועלים נכון? שוב רועמים התותחים בדרום מעל ראשינו? איך זה יכול להיות? והצפון... למי זה נשמע סביר, שמאות אלפי ישראלים מפונים מבתיהם חודשים ארוכים? מה אני, התלוש מהמציאות, אינני מבין?

רוני אקריש: על התארגנויות אנטישמיות ואכיפה בררנית

במחנה הפועל נגד קיום המדינה היהודית - איראן וגרורותיה, חמאס וחיזבאללה, כמו גם ארגונים נוסח UNWRA, אינם פועלים לבד. כמו סרטן גרורתי נוצרים במערב אחרי טבח ה- 7 באוקטובר עוד ועוד ארגונים פרו פלסטינים, הממומנים מכספי משלמי המיסים, ופועלים בעקביות ובנחרצות - בשיגעון קולקטיבי - למיגורה של מדינת ישראל, דרך החדרת הרעיון שלישראל אין זכות להגן על עצמה כי היא האשמה המקורית.

פנחס יחזקאלי: מה בין דמוקרטיה לליברליזם?

מאז הוגדרו הדמוקרטיות המערביות כליברליות, נוהגים לכרוך את הדמוקרטיה והליברליזם יחד, רקשליברליזם איננו דמוקרטיה ולהיפך. שניהם צצו והתפתחו זה לצד זה, ולעתים קרובות משפיעים זה על התפתחותו של זה, אבל, הקשר ביניהם מורכב, ובקשר הזה יעסוק המאמר הנוכחי.