ספרות המחקר על תנועות מחאה מלמדת כי מחאות ארוכות מאבדות בהכרח את הליבה הרחבה שלהן, ונשארות בידיה של קבוצת פעילים קיצוניים ונחושים. מצב זה מוביל פעמים רבות לדעיכה, לקיטוב ציבורי ואף לאבדן לגיטימציה. זו בדיוק תמונת המצב של המחאה בישראל. קברניטיה מבינים שהמשחק אבוד, אבל הם ישחקו עד הדקה ה- 90 בתקווה להצליח, ולו מהסיבות הלא נכונות.
המפגש האקראי של אזרח ישראלי עם הטרור מעמיס על כל אחד ואחד את התודעה שאין במדינת ישראל מקום מוגן הרמטית. התודעה הזו רובצת במינון גבוה על תושבי הספר, אבל היא משותפת לכולם אין ממנה מפלט. ברגע האיום בו נפגש האזרח עם הטרור, הוא יכול להימצא לבדו, ברגע הזה לא עוזרת לו הידיעה שיש צה"ל ויש מערכות ביטחון שמיד יגיעו. הכול תלוי באותו רגע בתגובה נכונה של חלקיק השנייה.
חטיפת סמלים (באנגלית: Culture Jamming או Subvertising) היא טקטיקה של אקטיביזם חברתי ופוליטי, שבה לוקחים סמל מוכר - כמו לוגו של מותג, פרסומת, או יצירת אמנות - ומשנים אותו, באופן שמבקר את המסר המקורי או חושף אמת נסתרת לגביו. 'חוטפי הסמלים' הופכים את כלי השיווק והתעמולה של התאגידים או הממסד כנגד עצמם, ומעוררים דיון ציבורי בנושאים כמו צרכנות יתר, פוליטיקה או אי-צדק חברתי.
פסק הדין שניתן ב- 7 בספטמבר 2025, בעניין המזון שמקבלים האסירים הביטחוניים - מינורי לחלוטין. אז מדוע המהומה? כי בית משפט נמצא במשבר לגיטימציה חמור, ומי שמכניס את ראשו ללא הרף לביצה הפוליטית, מאבד את היכולת שלו לפסוק גם במקרים הפשוטים והאלמנטריים ביותר.
תהליכים דמוגרפיים ותרבותיים עמוקים משנים את פניה של הממלכה המאוחדת, ודומה שהשלטון הקיים השלים עם האיסלמיזציה המואצת ומבקש ליצור תהליך מעבר שקט ומהיר למדינה איסלאמית . סוציולוגיה משמעה תיעוד, והרשת גדושה בחומרים על האיסלאמיזציה של בריטניה. זהו אוסף שני של ממים אינטרנטיים בסוגיה זו. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
700 ימים. זה הזמן שבו בני ערובה ישראלים נרקבים, עד לכתיבת מילים אלה, במנהרות חמאס, והצלב האדום לא עשה דבר. אפילו לא ביקור אחד. אפילו לא בדיקה אחת. אפילו לא טיפה של אנושיות. שוב ההיסטוריה חוזרת, ו- 700 הימים הנוראים הללו הוכיחו של מדובר בניטרליות, אלא בשותפות. וההיסטוריה תזכור.
קמפיין המאבק על הבייקון בבריטניה אינו בדיחה. הוא תמצית המאבק הגדול על המשך קיום המדינה, כפי שהכרנו אותה. זו קריאת התעוררות: נגמרו הוויתורים הקטנים שהצטברו לוויתור גדול על הזהות הבריטית. בבריטניה קובעים הבריטים, לא השריעה, כשדווקא המאכל שהאיסלאם אוסר עליו הוא סמל ההתנגדות, במאבק על שמירת החירות לאכול, לחשוב ולחיות, מבלי שמיעוט דתי יכפה את חוקיו על הכל. לתופעה הזו יש שם: "התאמה תרבותית אגרסיבית"...
לקראת פתיחת שנת הלימודים, עשרות מנהלי בתי ספר הפיצו סרטון הקורא להפסקת המלחמה ולהשבת החטופים, שכולה מחויבות, לכאורה, "לאהבת האדם, לכבוד האדם ולחמלה". כל ה'חנטרושים' המביכים לא יסתירו את העובדה הפשוטה שהמנהלים החצופים האלה מועלים בתפקידם בכך שהם מנצלים את מעמדם וסמכותם לקידום עמדה פוליטית, תוך זלזול והתעלמות מאלפי התלמידים במוסדות אותם הם מנהלים - ואלפי הורים - שאינם חושבים כמותם.
למפיקי סדרת דרמה מותר לספר את הסיפור כפי שמתאים להם, הם לא מחויבים לדקויות של מה שהיה. אבל כמו אפוסים קולנועיים גדולים, כמו סרט המופת אקסודוס, הסדרה מחויבת לאמת ההיסטורית הכללית. ההחלטה של הבמאי להציג כך את הצעת המפקדים הבכירים לתא"ל שילה מזא"ה, חוטאת לאמת ההיסטורית ופוגעת במורשת צה"ל.
בעשורים האחרונים הפכה "שפת החמלה" לכלי מרכזי בשיח הציבורי במערב ובישראל. פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אקדמיה ותרבות נוטים להשתמש במונחים של הזדהות, אמפתיה ודאגה לאחר, למיעוטים, למהגרים ואפילו לאויב. אולם מתחת לפני השטח עולה כי לא פעם מדובר בחמלה מזויפת (pseudo-compassion): רטוריקה של דאגה שאינה נובעת מהזדהות אותנטית, אלא משיקולי כוח, הון תרבותי ותחזוק של מעמד חברתי־אליטיסטי.
