אחד הסימפטומים הבולטים לתהליך ההתפוררות שעוברת משטרת ישראל בשנים האחרונות, הוא נטישה רבתי של שוטרים מחד גיסא, וקושי מהותי לגייס חדשים מאידך גיסא. בסוגיית הקושי בגיוס השוטרים ובשימורם, חברו יחד משבר פנימי קשה, ומשבר כולל בשוק העבודה. הקמת משמר לאומי נפרד מהמשטרה ה'כחולה' יכול להוות פתרון חלקי...
זעקות השבר הללו של בכירי המשטרה מזכירים לי צוות של ספינה, שבחוסר מקצועיות משוועת, העלה אותה על שרטון; אבל מרגיש חופשי לעמוד על סלע קרוב ולזעוק על איכות אלה שמנסים לחלץ אותה ועל שיטות העבודה שלהם...
Summary: Perhaps our traditional distorted view of Esau was created to challenge us and choose to never look down on anybody unless we are helping him up…
תקציר: הגיע הזמן להתבגר ולנטוש את פרדיגמת התמימות, שבה אנו אוחזים. הגיעה העת שכבר יידע - כל מי שכבר התנסה בניהול משא ומתן מדיני או עסקי בין מזרח ומערב - את ההבדל המשמעותי בין שתי תפיסות העולם הללו.
תקציר: מסתבר ש'אומת הסטארט אפ' הצליחה לחדש גם בתחום הפרוגרסיביות העולמי: אם עד היום בעולם הגדול, הפוליטיקלי קורקט הוציא מילים מתוך המילון - והן הפכו לאסורות לכלל האוכלוסיה - הרי שבישראל מסתבר, יש מילים שמותרות רק לקהלים ספציפיים...
האלוף גרשון הכהן, טען בערוץ 12 כי "מדינה שאין לה כבוד לאומי, לא יהיה לה גם קיום, והאשכנזים לא מבינים את זה". הנה, אשכנזי אמר שאשכנזים לא מבינים, וכולם קמים עליו 'למחוק' אותו...
איך זה שכל מקבלי ההחלטות הבכירים חושבים אותו הדבר על מתווה החזרת השבויים עם חמאס? איך זה שחשבו אותו הדבר על הסכם הגז התמוה, עם לבנון? האם זה בגלל ש"מה שרואים משם לא רואים מכאן", וש"עם האחריות מגיע השכל"? ממש לא. הסיבה לכך היא ארגונית. מקבלי החלטות במערכות ביורוקרטיות במצב של קיפאון-סטגנציה, מקדמים תמיד את הדומים להם, כדי לשמר את העוצמה בידיהם. התוצאה: "במקום שכולם חושבים אותו דבר, אף אחד לא חושב...".
