בתהליך אסטרטגי, פוטנציאל אסטרטגי חדש יכול להתהוות מתוך פעולה הפונה לכיוון חדש. הגיעה העת לדרך חדשה מזו שהתקבעה בשלהי 2000 במתווה קלינטון. ההיחלצות ממתווה זה היא אינטרס ישראלי עליון והוא למרבית הפלא, נראה בשעה זו כתלוי במגמת ההסדרה עם חמאס...
לאחרונה נמצאה התרופה האולטימטיבית לבעיות קיומנו: איפה שלא הולך, נפרדים... כך הולך אחוז הזוגות המתגרשים ועולה; בשיח הישראלי פלסטיני מוצגת הפרדיגמה של "שתי מדינות לשני עמים" כהצלת הציונות; והשבוע הגדיל לעשות יואב רוזנברג, שטען כי הגיע הרגע לחלק בין מדינת יהודה וישראל... לא פחות!
מה שהיה מקובל כמצפן לדרכה של מדינת ישראל, מצוי בעשורים האחרונים תחת מתקפה של אליטה ניאו-ליברלית, במאמצה להפוך את אותו מצפן, למוצג מוזיאוני ארכאי. זה הרקע למחלוקת המתנהלת, מראשיתה ובעיקרה, בין היהודים. הבנה זו הכרחית כנקודת מוצא לבירור אופן ומידת הפגיעה של חוק הלאום החדש, בחברינו שאינם יהודים!
כדאי להתעורר... מומנטום ההתיישבות היהודית, במיוחד במדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, מצוי מזה עשרות שנים תחת דיכוי מוסדי נוהלי. תכנית המתאר הארצית -תמ"א 35- היא אחד המכשולים העיקריים!
כשאומרים על בנימין נתניהו שאין לו אסטרטגיה לעזה זה לא נכון. הוא רק לא חייב לספר אותה! לעתים, יש היגיון רב בשמירת עמימות אסטרטגית! השינוי הדרמטי של השנים האחרונות באסטרטגיה הישראלית, הוא ההבנה הבסיסית, שרצוי לנו לשמר את ההפרדה - שנוצרה אחרי ההתנתקות ועליית חמאס בין יהודה ושומרון לעזה, וזהו אינטרס ישראלי למנוע מאבו-מאזן לחזור לעזה!
ראוי לברר, אם לא נקלענו לתלות יתר, תרבותית ומנטלית, במעטפת תמיכה טכנולוגית. לא שיש סיבה להסתייג ממיצוי טכנולוגיה עילית, אלא שטכנולוגיה לכשעצמה, במלוא הישגיה אינה מבטיחה הכרעה וניצחון!
"אין טוב כמו מה שישנו" - כך מלמד פתגם ערבי. לאורו כדאי להתבונן בשנות ההתנגשויות האלימות שמאתגרות את ישראל, לאורך גבול רצועת עזה אחרי ההתנתקות; ולמצוא בהן גם ממד של ברכה.
ביוזמת חברי הכנסת מוסי רז ממר״ץ ויהודה גליק מהליכוד, התקיים השבוע דיון בכנסת על ההצעה לביטול גיוס החובה לצה״ל. איש מהמצדדים במעבר לצבא מקצועי לא בחן לעומק את מלוא המשמעויות לכך...
בני ישראל יוצאים מארץ מצרים חמושים בנשק ככתוב בפרשת בשלח "וחמושים יצאו בני ישראל מארץ מצרים" מדוע הם זקוקים לנשק והם הרי יוצאים בסיוע אל-עליון בנסים גלויים עם עמוד ענן ביום לכוון את דרכם ועמוד אש בלילה להאיר להם? על כך עונה החת"ם סופר "מכאן שאין סומכים על הנס", זו חובתם לצאת חמושים. כפי שהתלמוד מחייב אדם ללמד את בנו מקצוע כדי שיוכל לפרנס עצמו וחייב ללמדו שחייה כדי שיוכל לשרוד את סכנת גלי הים, כך חייב אדם ללמד את בנו גם לשאת חרב ולהלחם.
באפריל 1951, לאחר תקרית אש קשה. כוח צה"ל שנשלח כסיור משטרתי, לאזור אל חמה שהיה בריבונות ישראלית, נתקל באש סורית מן המארב, שהרגה שבעה מחיילינו. אילו הייתה שם אחיזה התיישבותית אזרחית יתכן והנטישה הייתה גוררת מחאה, ותביעה לפעולה צבאית נחושה יותר. בהיבט זה, תביעת התנועה הקיבוצית מייצגת כהלכה את תפקידם החלוצי המסורתי של יישובי הספר.
