אהוד ברק האשים את ממשלת נתניהו בטענה, שממניעים פוליטיים היא נמנעת מסגירת הפרצות בגדר ההפרדה. כדאי שיעיין בספרו של יצחק טבנקין ז"ל, המנהיג הדומיננטי של הקיבוץ המאוחד, שכתב את הדברים הבאים: "מגוחך לחשוב שערבי השונא אותנו ורוצה להרוג בנו, יחדל לפעול נגדנו, אם אך נציב גבול בינו לביננו: זה יהיה גבול דמים, אשר יזין שנאה ללא גבול״...

המחלוקת בין ישראל לבין הפלסטינים  ובין הישראלים לבין עצמם, אינה עוד על הדרך לסיום "הכיבוש", אלא על עתידם של ירושלים המזרחית ושל שטחי C בשאלת הנחיצות הביטחונית של המשך השליטה והאחיזה הישראלית במרחב זה. מדובר בשטחים הכוללים את כל הישובים היהודיים ביו"ש, מחנות צה"ל, דרכים ראשיות, שטחים שולטים חיוניים, והמרחב הפתוח בואכה בקעת הירדן...

בתקופה שבה חתרו מנהיגי תנועות הפועלים אל אופק הגאולה, יכולה הייתה הציונות הדתית להתמסר לאינטרסים קיומיים מגזריים. היעלמותן של מפלגות הפועלים הותירה חלל אידאולוגי. בחלל הזה הוטל על הציונות הדתית תפקיד שמעבר לכוחה האלקטורלי: עליה לסמן עבור קהלים רחבים בציבור היהודי את אופק הכמיהות שמעבר למצוקות הכאן ועכשיו. לשם כך על הציונות הדתית להיחלץ מהפינה המגזרית בה נלכדה...

הציווי ״ויקחו לי תרומה״ בא להעניק לאדם מוצא משעבוד לכאן ולעכשיו, בחיבור תשוקותיו ופעולתו אל ממשות נשגבת שמעל לחומר. זה על פי הקבלה יכול להתרחש בתוך החומר בהקדשתו למשמעות שמעבר לכאן ועכשיו!

אין מי שמכיר טוב ממני את אירוע ההתנתקות, שעמדתי בו כמפקד בצה"ל בציות ממלכתי כואב. כמי שפעל שם ללא לאות למניעת שפיכות דמים ולמניעת קרע בלתי ניתן לאיחוי בעם ישראל, ביכולתי להסביר לכל המעוניין כי הדבר הזה הושג בקושי גדול, רק בשל היותו חד פעמי...

קבלת התפיסה הביטחונית-אסטרטגית העומדת בבסיס עבודה זו, תשפיעו על קווי המתאר של הסכם שלום עתידי, בהבטיחה את המשך אחיזתה הביטחונית-אסטרטגית של ישראל באזור C ומניעת הפיכתה של המדינה הפלסטינית העתידית לסכנה קיומית לישראל...

הנחת יסוד המקובלת על רובם המוחלט של התומכים בכינונה של מדינה פלסטינית (ולא רק על רה"מ נתניהו, כפי שתבע בנאום בר-אילן) היא שמדינה זו תהיה מפורזת מנשק וממערכות חימוש אשר עלולות לסכן את ביטחונה של מדינת ישראל. מוסכמה זו אף התקבלה לכאורה על אש"ף. אבל, האם היא ראלית במציאות של אזורנו ולאור ניסיוננו, לאחר נסיגות קודמות, בגבול לבנון ובעזה?

במקום בו אין נוכחות התיישבותית אזרחית, המערכת הביטחונית מתקשה לממש את ריבונות המדינה. עובדה זו נכונה לא רק לשטחי יהודה ושומרון אלא גם למרחבי הגליל והנגב, כמו גם לכל יתר קווי העימות. לא רק שכוחות הביטחון אינם מסוגלים לספק מסה קריטית של נוכחות רציפה אלא שהם אינם רגישים דיים לשינויים בשטח הפוגעים באינטרסים הלאומיים הריבוניים...

בניגוד לתפיסת המלחמה הקלאסית, המיזוג בין מצבי היסוד האופרטיביים מגננה-מתקפה הביא ליצירת יצור כלאיים היברידי בצורת פעולתו, שלעתים תואר בכינוי מגננה-התקפית ושהעמיד את צה"ל וממשלת ישראל בפני אתגר תפיסתי מהמעלה העליונה...