לא קל למנהיג פוליטי, במיוחד בתקופת בחירות, להכיר בהתהוות (Emergence) של איום חדש' ההולך ומשנה את משוואת האיומים המוכרת. אבל אנחנו, ראוי שניתן את דעתנו למשמעותו האסטרטגית של השינוי. המגמות הקיימות מכבר - לבניית מערכת אזורית מאיימת על קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל - תמשכנה להתפתח, בהנהגת איראן...
אנו נמצאים היום בעידן חדש. לפני עשרים שנה היה צה"ל אחד הצבאות היחידים בעולם שהפעילו מזל"טים. בסוף, העליונות הטכנולוגית ממצה את עצמה: כשם שכולנו היום יודעים לנהוג וכולנו מפעילים מחשב; כך יש לכולם מערכות נשק די דומות...
הנוכחות הישראלית בבתוככי סוריה, ללא הצהרה רשמית על כוונותיה ארוכות הטווח, מהווה מהלך אסטרטגי רב-ממדי, המעיד על שינוי דרמטי בהבנה הישראלית של האזור ובאסטרטגיה שלה במרחב. לא עוד הסתגרות בתוך גבולותיה מאחורי חומות (מה שכונה, תפיסת ה'וילה בג'ונגל') אלא יוזמה התקפית והגנה אקטיבית על תושביה, תוך רצון לעצב את המציאות במרחב שמעבר לגבולותיה.
שטחי C אינם שונים מאתגר מימוש הריבונות של מדינת ישראל בכל יתר אזורי המדינה, ובמיוחד בנגב. מדינה ריבונית נבחנת – בשטחי C כמו בשטחי הנגב - ביכולת לתכנון כולל שיקבע היכן ומה אסור לבנות ומה והיכן מותר לבנות, בהתייחסות לכולם, גם ליהודים גם לפלסטינים...
אינני איש הציונות הדתית ואני מודה שקשה לי להבין רבים מהלכי הרוח המפכים בתוכה. אבל, האניגמה הגדולה ביותר, לטעמי, היא היחס של אנשי הציונות הדתית לאלוף במיל' גרשון הכהן...
לזיכרון חורבן בית המקדש בתשעה באב, הצטרף זיכרון עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. למבקשים להמשיך במעשה העקירה לעוד עשרות יישובים ביהודה ושומרון, מה שעלול לחולל עקירת כמאה חמישים אלף מתיישבים, חייבים להדגיש כי השתנו הנסיבות במלוא הממדים. לא עוד! לעומתם, המבקשים למנוע עקירה נוספת, חייבים בשינוי תפיסתי: לחלץ את ההתיישבות ביהודה ושומרון מתיוג מגזרי דתי לאומי, ולעשות אותה לבשורת הזדמנות למיליוני ישראלים.
ההתרחשויות בחודשים האחרונים בסוגיית הבחירות מלמדת על סערה קרבה, ואני מודאג מאוד. זוהי בעיני שעת חירום לציונות הדתית ולעם ישראל. המגמות המתהוות - המובלות בעיקר על ידי אהוד ברק ואביגדור ליברמן - מסמנות את הציונות הדתית כ'אחר' שיש לגלגל אותו לתהום...
