מלחמת לבנון השנייה הייתה אולי מופע אחרון של תקופה בה יכלה ישראל להתמקד בלחימה בזירה אחת. המלחמה הבאה עלולה להיות מלחמה אזורית. למערכת החדשה ההולכת ומתהווה, הצטרפה לאחרונה גם זירת הפנים. למשוואה החדשה ראוי להוסיף את הנוכחות הרוסית בסוריה שלא הייתה קיימת במלחמת לבנון השנייה. לאינטרסים הרוסיים באזור תהיה בוודאי השפעה מאלצת על חופש הפעולה הישראלי במלחמה.
הפריסה ההתיישבותית בגליל ובנגב אינה יכולה להתקיים רק עם יישובי ווילות פרווריים, דוגמת להבים עומר וכפר וורדים. הנגב והגליל זקוקים נואשות לנוכחות חקלאים יהודים, העוסקים בדבקות בחקלאות ובמרעה. חסרים לנו יהודים אנשי עמל וחובה לטפח אותם. אחרת נהיה בארץ ישראל כמו בגולה תלויים בחסדי האחרים...
אם נתרגם את דברי יצחק שדה למציאות ימינו שלנו, יצרנו מערכת שמונעת את צמיחתם של מנהיגים.
אם תרצו, ברית המנהלים הטכנאים נוסח הארוורד, ברית 'נהגי הקטר המצטיינים', חיסלה את המנהיגים היזמים, פורצי הגדר; וכיוון שאין ארוחות חינם, המחירים גבוהים, והם צפויים עוד להתעצם!
בנאום סיכום לסבב האחרון אמר אסמעיל הניה: "המערכה פתחה דלת לאופקים חדשים". בכיר חמאס כיוון בדבריו לאופקים אסטרטגיים, אבל נפתחו גם לא מעט אופקים מערכתיים חדשים, בהם הפוטנציאל למהלומה בהפתעה...
דרישותיו של אבו מאזן מעוגנות בהיגיון המאה הקודמת כאילו הזמן עמד מלכת. גם אם ניתן להיענות לחלק מהדרישות, במכלול הרחב שלהן הן מייצגות פרדיגמה מהמאה הקודמת. מי שמכיר את המגמות המתהוות יודע עד כמה פרדיגמה זו מנותקת מהתנאים במציאות...
בקיץ 1967 ביקר השר ישראל גלילי בקיבוץ מרום גולן. ביקשו ממנו להבטיח שמבחינת ממשלת ישראל הם שם כדי להישאר. גלילי ענה להם: "תבטיחו אתם כי תאבקו כנגד כל ממשלה בישראל שתבקש לעקור אתכם". כאן טמון יסוד גדול בניהול המתח החיובי שבין מדינה לבין חלוציה...
בתמיכת התרעות מערכת הביטחון למול איומי חמאס וג'יהאד, ובהיענות לציפיות הממשל האמריקאי, שר הביטחון בני גנץ דורש את ביטולו או צמצום מסלולו של מצעד הדגלים המתוכנן ליום חמישי. הסוגיה מזמינה ברור נוקב בבסיס שיקול הדעת המעצב בשנים האחרונות את ביטויי הריבונות של מדינת ישראל...
