לאהבות שנקטעו יש אפקט משתק. הן חוסמות אותנו לפרק זמן, עד שברגע מסוים הכל נפתח; ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו להביט אחורה בסלחנות, לנצור את הטוב שהיה, ולהמשיך הלאה... בכך עוסק שיר האהבה הזה, הפשוט והנפלא של שלמה ארצי, "אל תוך העיר".

"שיר ליל שבת" - או בשמו העממי המוכר "התבואי אליי הלילה" ליהודה עמיחי, מקוטלג אצלנו כיום, כשיר של ימי זיכרון. אבל בעיני היה השיר הזה תמיד שיר על אהבה אסורה שאבדה...

סיפורה של "בלדת אלף הנשיקות" המופלאה, שכתב אבשלום פיינברג לאשה לא ידועה והקדיש לבסוף לארוסתו, רבקה אהרונסון. את הבלדה הזו לקחה לידיה כלת פרס אקו"ם, הפזמונאית והסופרת הישראלית, מירית שם אור, ועיבדה אותו לשיר, שהולחן על ידי צביקה פיק. היתר- ובעצם הכל - היסטוריה...

"... האם אתה יודע למה אנחנו תמיד הוגנים ונדיבים יותר עם המתים? הסיבה פשוטה! איתם אין חובה. אם היו מכריחים אותנו לעשות משהו, זה היה, להיזכר, ויש לנו זיכרונות קצרים." רוני אקריש מצטט מתוך 'הנפילה', לאלבר קאמי...

בשגרת היום אנחנו נוטים לראות דברים כמובנים מאליהם; חלקנו אף נוהגים בכפיות טובה כלפי אלה שעושים את המסע הזה איתנו... אבל, שלוות השגרה אינה נמשכת לעד; וכשהיא מופרת, וכשהקשיים בוערים בתוכנו, אז מגיע מבחנה האמיתי של האהבה... ד"ר פנחס יחזקאלי על שירה של רחל שפירא: "נחמה"...

בשנת 2010 תורגמה יצירתו של סנקה, "על קוצר החיים", לעברית, וראתה אור בהוצאת נהר. הספר - שנכתב, כנראה, בשנת 49 לספירה - כתוב במתכונת של הרצאת יחיד, שעוסקת בערכו של הזמן. היצירה ממוענת לאדם בשם פָּאולינוּס, שזהותו אינה ידועה. בחיבור מציע סנקה את הדרך לחיים, שבעיניו ראוי לחיות...

עבור רבים מבני הדור שלי, נעמי שמר משקפת את כל מה שיפה ואהוב כל כך בשירה העברית. אבל, בישראל של 2023, היא נותרה משוררת של חצי עם. החצי האחר מחרים. גם השירה הפכה פוליטית, ואין לי אלא לכאוב את עלבונה... ב- 1979, לפני ניתוח קשה, כתבה שמר על עצמה את השיר 'עצוב למות באמצע התמוז'. היא שרדה אותו אולם נסתלקה מאיתנו ב-ז' בתמוז תשס"ד (26.6.2004), כמעט באמצע התמוז...

כמה אנו זקוקים לה... חֶמְלָה, מַכִּירָה לָךְ תּוֹדָה עַל הֱיוֹתֵךְ בְּתוֹכִי, מְכַוֶּנֶת אוֹתִי לָאַחֵר; מְרַוַּחַת נַפְשִׁי, מַרְחִיבָה אֶת לִבִּי, וּמְפַנָּה בִּי מָקוֹם... רגעים? אירית כהן נר-גאון כתבה וצילמה: חֶמְלָה לִנְשֹׁם.

מִלְחָמוֹת קוֹרוֹת בַּחֹשֶׁךְ, כִּי רַק אָז מְעִזִּים לָצֵאת מֵהַמְּחִילוֹת כָּל חורשי הֲרָעָה. הַחֹשֶׁךְ מְאַפְשֵׁר לָהֶם לִהְיוֹת במיטבם, רַק כִּי כָּךְ בָּנוּי הָעוֹלָם. הֵיכָן שֶׁאֵין אוֹר, יֵשׁ חֹשֶׁךְ וְאֵין שָׁם אֱלֹהִים... איילת קציר: מִלְחָמוֹת קוֹרוֹת בַּחֹשֶׁךְ

הַרְחֵק מֵהַמָּקוֹם בּוֹ נוֹלַדְנוּ, מוֹתִירִים מֵאָחוֹר אֶת עַצְמֵנוּ הַיָּשׁן. הִתְחַדַּשְׁנוּ בַּיַּחַד, בּפַּשְׁטוּת בּעֲבוֹדָה קָשָׁה, מָצָאנוּ לְעַצְמֵנוּ פִּסַּת שָׁמַיִם, הִתְקַדַּשְׁנוּ, הֵקַמְנוּ מִשְׁפָּחָה... איילת קציר, שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית, משפחה.