פִּנִּיתִי לוֹ מָקוֹם לְצִדִּי עַל הַכָּרִית הַלְּבָנָה, בְּתוֹךְ הַשְּׂמִיכָה הַגְּדוֹלָה וּבַשָּׁקֵט שֶׁבֵּין מַחְשְׁבוֹתַי. "אֲנִי זְקוּקָה לָךְ חֲלוֹם טוֹב", לָחַשְׁתִּי לוֹ בְּחָזְקָה. עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וְקָרָאתִי לוֹ לָבוֹא. רגעים?אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: חֲלוֹם טוב...

חיינו נעים בגלים, בין פסגות לתהומות. פעמים אנחנו נוסקים מעלה-מעלה, ופעמים מידרדרים מטה-מטה. טוב והרע משלבים את ידיהם זה עם זה; ודרים בכפיפה אחת, זה לצד זה, ושאחד מהם נמוג, האחר עולה. היחסיות המתקיימת ביניהם, בונה את ההבנה שאין טוב בלי רע…

דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְאִישִׁי- וְעָשִׂינוּ לָנוּ מִשְׁכָּן, נָוֶה מִדְבָּר בַּהֲמֻלַּת הַחַיִּים, וּכְשֶׁהַיִנּו בְּתוֹכוֹ נמוגו כָּל הַפְּחָדִים כֻּלָּם, נֶעֶלְמוּ הַמַּרְעִישִׁים. הַבַּיִת הַזֶּה הָיָה לָנוּ כְּמוֹ קַו הַגְּבוּל הַדַּק בֵּין הַמַּשְׁמָעוּת לְחַיֵּינוּ יַחַד, לְבֵין הַצְּחִיחוֹת שֶׁהשתלטה עֵת נֶעֶלְמָה השְׁכינָה... איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת ויקהל...

בשבוע האחרון אני מוצא את עצמי חוזר, שוב ושוב, לנובלה של אלבר קאמי, 'הדבר'. היא עושה לי פרופורציות לא רעות לשימוש שאנו עושים במושג מגפה; ומחשבות לגבי האופן שבו תסתיים... אבל קודם קצת רקע...

זֶה שִׁיר עִידוּד, לְכָל מִי שֶׁמִתְחָרְפֵן בַּבִּידּוּד; לְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא בְּמַצַּב רוּחַ יָרוּד, לְכָל מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה אָבוּד; יֵשׁ לְךָ כָּרֶגַע שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיּוֹת – לְהִתְמַרְמֵר, לְהִישָּׁבֵר, לְהִיגָּמֵר; אוֹ לִחְיוֹת... שִׁיר עִידוּד / נֹעַם חוֹרֵב...

דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְאִישִׁי- יָמִים קָשִׁים שֶׁל שְׁתִיקָה עָבְרוּ עָלֵינוּ; עַמּוּד הֶעָנָן שֶׁקִּשֵּׁט אֶת בֵּיתֵנוּ הִתְאַדָּה, וְעִם זְרִיחָה לְאַחַר לֵיל סְעָרָה, מְנַסָּה בְּחִיל וּרְעָדָה לְאַחוֹת אֶת לִבִּי, לִבְּךָ, לֶאֱמֶת אַחֶרֶת, שֶׁלָּנוּ, נְטוּלַת אֱלֹהוּת אֱנוֹשִׁית... איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת כי תשא...

הַאִם עַל הַיּוֹצֵר לִסְגּוֹר אֶת פִּיו כַּאֲשֶׁר יְצִירָתוֹ מַתְחִילָ ה לְדַבֵּר? וְזֹאת יֵשׁ לָצֵאת מִנְּקֻדַּת הֲנָחָה שֶׁפִּיו בָּאֱמֶת כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ וְ אֵ ין הוּא לוֹבֵשׁ בַּבֹּקֶר פִּיו שֶׁל אִישׁ אַ חֵר... טלי כהן שבתאי: הַאִם עַל הַיּוֹצֵר...

מְעַנְיֵן אֵיךְ אֵלֶּה הַגְּבָרִים הַפּוֹנִים אֵלַי; בַּחֲצִי פִּיָּה מַיְשִׁירָה מַבָּט, עִם הַסָּחַת דַּעַת קַלָּה בְּפַרְהֶסְיָה מֻגְבֶּלֶת; מְעַנְיֵן אֵיךְ כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּאוֹתוֹ הַדְּפוּס; כְּזוֹנֵחַ אֶת הַדִּיסְצִיפְּלִינָה שֶׁלּוֹ וְשׁוֹלֵף אֶת הַהֶכֵּרוּת שֶׁלּוֹ עִם עוֹלָם הַשִּׁירָה; וְכַפִּתְאוֹם, כְּמוֹ כָּל חַיֵּיהֶם הָיוּ לִבְיַאלִיק אַלְתֶּרְמַן וְרָחֵל... טלי כהן שבתאי: סִכּוּם.

בְּפָנֶיךָ נִצַּבְתִּי עֵירֹמָה, בְּגוּפִי, בְּנַפְשִׁי חֲשׂוּפָה, בְּמַחְשְׁבוֹתַי, בְּרִגְשׁוֹתַי; לְלֹא כְּסוּת לְלֹא מַסֵּכָה, כְּסֵפֶר פָּתוּחַ, הִכַּרְתָּ בִּי כָּל אוֹת וּפְסִיק... איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת תצוה.

הַכֹּל זָהָב, הַכֹּל זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְלֵב, הֲמוֹן לֵב, וְכַּוָּנָה, הָמוֹן כַּוָּנָה, וְאָהֲבָה. ובהכל נָגַעְנוּ בחרדת קֹדֶשׁ, וְאָסַפְנוּ וְהֶעֱרַמְנוּ אֲבָנִים, תּלי תלים... איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת תרומה...