בספר - מאת ג'וזה סארמאגו; שבעקבותיו הופק גם סרט בכיכובם של מארק רפאלו וג'וליאן מור - מסופר על וירוס מסתורי שפגע באדם אקראי אחד - נהג, ועיוור אותו. נכנה אותו, לצורך ענייננו, "חולה אפס" (אם חושבים על זה, המינוח מתחיל להתחבר למשהו במציאות של 2020)...
כשמשלימים עם אהבה אסורה ובלתי ממומשת, היא עשויה להיות, אמנם עוצמתית; אך גם בלתי מאיימת... כזה הוא סיפור אהבתו של השחקן והמשורר אברהם חלפי לאשת חברו הטוב, זהבה ברלינסקי...
לפעמים, קשה היא האהבה, ומפלטם של אוהבים הוא באהבה מרחוק. זה עניינו של השיר הקסום הזה, של אהוב המפנטז מרחוק על אהובתו (במציאות, כפי הנראה היה לה שם, עבריה שושני...) אחרי אהבה סוערת וכואבת, רצופת בגידות... לאהוב מרחוק - מסתבר - זו אהבה 'על בטוח', אבל, אהבה מוזרה...
שירי נצח נולדים מהרכבי נצח... הרכב כזה היה החיבור שבין מילותיו של יוסי גמזו והלחן של נחום היימן שתרמו כל כך הרבה שירים בלתי נשכחים לזמר העברי. אני יכול להעיד לגבי עצמי, שהשיר הזה שיקף עבורי את רגשותיי, הרבה יותר טוב משיכולתי אני לתארם... מה שיש לי לומר לך - השיר הנפלא כל כך הזה - זכה ביצועים בלתי נשכחים. אתמקד בשניים...
נכון שמוסיקה ושירה זה עניין של טעם; אבל קשה שלא להשתאות מחד גיסא, מהיכולת של מאיר אריאל להשתמש במילים פשוטות, ויחד עם זאת, לעשות בהם שימוש וירטואוזי ושובב; ומהלחן של חנן יובל - שמכיר כל כך טוב את שותפו לדרך - שמתלבש על המילים 'כמו כפפה ליד'; וכמו נוסך בהן קסם נוסף... "אני מקווה שהשיר יתפוס", אמר אז חנן יובל בצניעות האופיינית לו. לטעמי לפחות, הוא - ומאיר - נגע בנצח...