"מהפכת צבע" (Color Revolution) במובנה העכשווי, היא ניסיון להפלת שלטון שמרני במדינה דמוקרטית - על ידי תנועת הווק - באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך. זו מעין 'החזרה לתל'ם' של 'מדינות סוררות' כמו שלנו, שממשלן מסרב להתיישר לפי הפרוגרס. ריכזנו עבורכם אוסף שני של ממים אינטרנטיים בהקשר זה. אתם מוזמנים לתרום עוד.
בחירתו של זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק עוררה סערה ציבורית חסרת תקדים. גל של סרטונים, כרזות וממים מילא את הרשתות החברתיות, ורובם התרכזו בדימוי אחד: פסל החירות. הפסל, סמל האומה האמריקאית וערכיה הליברליים, הופיע בסצנות בהן הוא עוזב את ניו יורק, בוכה, נמס או שוקע בים. המאמר בוחן את המשמעות העמוקה של תופעה זו, שבו חברה מתאבלת על סמליה שלה.
זכייתו של הרדיקל הווקיסטי האנטישמי, זוהראן ממדני, בראשות עיריית ניו יורק, יצרה פניקה של ממש בקרב תושביה שאינם שותפים לאידאולוגית הווק, של "עולם ישן עד יסוד נחריבה". כיוון שפניקה וייאוש הם כר פורה ליצירתיות, מלאה הרשת בממים אינטרנטיים שהמשותף לכולם הוא קינה רבתי על העיר הגדולה. זהו אוסף שלישי של חלק מהממים הללו, ואתם מוזמנים להוסיף עליהם עוד.
חטיפת סמלים (באנגלית: Culture Jamming או Subvertising) היא טקטיקה של אקטיביזם חברתי ופוליטי, שבה לוקחים סמל מוכר - כמו לוגו של מותג, פרסומת, או יצירת אמנות - ומשנים אותו, באופן שמבקר את המסר המקורי או חושף אמת נסתרת לגביו. 'חוטפי הסמלים' הופכים את כלי השיווק והתעמולה של התאגידים או הממסד כנגד עצמם, ומעוררים דיון ציבורי בנושאים כמו צרכנות יתר, פוליטיקה או אי-צדק חברתי.
למפיקי סדרת דרמה מותר לספר את הסיפור כפי שמתאים להם, הם לא מחויבים לדקויות של מה שהיה. אבל כמו אפוסים קולנועיים גדולים, כמו סרט המופת אקסודוס, הסדרה מחויבת לאמת ההיסטורית הכללית. ההחלטה של הבמאי להציג כך את הצעת המפקדים הבכירים לתא"ל שילה מזא"ה, חוטאת לאמת ההיסטורית ופוגעת במורשת צה"ל.
הדיבור על "אהב שלום ורדפהו" ניתן ליישום כדיבור המכוון אל האדם הפרטי בשדה הפעולה שבין אדם לחברו, אולם הוא איננו יכול לשמש ציווי להתנהלות המדינה. למדינה קיימים אינטרסים, ובין מדינות מתנהלת פעילות שבה מצב היסוד הוא מאבק מתמיד על אינטרסים ומשאבים. ההיגיון המנחה אינו מאפשר לקיים כפשוטו "אהב שלום ורדפהו".
האקטיביסט הדמוקרטי זוהראן ממדני בן ה- 33 - רדיקאל אנטישמי ופרו איסלאמי - ניצח בפריימריז הדמוקרטיים לראשות עיריית ניו יורק את הפוליטיקאי הוותיק, אנדרו קואומו. כיוון שניו יורק היא עיר פרוגרסיבית המצביעה מסורתית לדמוקרטים, הוא צפוי כפי הנראה להיכנס לכס ראש העיריה בבחירות האמצע. הקינות על ניו יורק כבר החלו, וההיסטריה חוגגת...
"חלון לים התיכון" ליעקב גלעד, הוא שיר נוגע ללב המשלב בין האישי לקולקטיבי, בין העבר להווה, ובין הכאב לתקווה. הוא מבטא את המורכבות של תקווה להתחלה חדשה לאחר טראומה, למרות הפצעים שעדיין פתוחים מהעבר, את התקווה והכמיהה לאהבה ולמשפחה, ואת ההתמודדות עם הזיכרונות. המוזיקה בסגנון יווני מובהק מחזקת את התחושות הללו ומוסיפה עומק רגשי ליצירה.
"לא אני הוא האיש" לאלכסנדר פן הוא שיר על אהבה, אך לא פחות מכך, על הכחשה עצמית, אשמה גברית, בדידות קיומית והשלמה עם גורל. כל אלה הם תמצית חייו ונפשו של אלכסנדר פן – משורר שלא הצליח להשתייך, שלא ידע להחזיק באהבה, אך גם לא ויתר עליה. דמותו של פן עולה מן השיר כדמות טרגית ורומנטית, כמי שאהב אך הרס, נכסף אך התרחק, כתב אך נותר מחוץ לסיפור. כך הפכה שירתו – ושיר זה במיוחד – לדיוקן נוקב של גבריות פצועה ומודעת לעצמה.
