"מהפכת צבע" (Color Revolution) במובנה העכשווי, היא ניסיון להפלת שלטון שמרני במדינה דמוקרטית - על ידי תנועת הווק - באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך. זו מעין 'החזרה לתל'ם' של 'מדינות סוררות' כמו שלנו, שממשלן מסרב להתיישר לפי הפרוגרס. ריכזנו עבורכם אוסף של ממים אינטרנטיים בהקשר זה. אתם מוזמנים לתרום עוד.
כל אימת שהאליטות מדברות על 'פופוליזם', הן מתכוונות בפועל לדרישה דמוקרטית להשבת הריבונות לידי העם. וכל אימת שהן מדברות על "דמוקרטיה מהותית" – הן מתכוונות למבנה שלטוני, שבו השופטים הם הריבון הבלעדי, והם לבדם מוסמכים לגלות את ה'מהות' (כלומר, את הערכים) של אותה היוריסטוקרטיה, המתחזה לדמוקרטיה.
האם הפוליטיזציה מחלחלת מבית המשפט העליון למטה? ברור! כל תלמיד בשנה א' בניהול יספר לכם שזו משמעותה של היררכיה. המנגנון של העברת רעיונות ותפיסות בדרגים השונים של מערכת המשפט אינו שונה מכל ארגון היררכי אחר. פרשת אוריך כמקרה בוחן.
משהו רע קורה לבית המשפט העליון בישראל, דווקא כשהגיע לשיא כוחו הפוליטי: רמת שופטיו ופסקי הדין שהם מייצרים ירדה פלאות, רמת הדיונים ירודה, זהותם הפוליטית של שופטיו הדומיננטיים רחוקה מלייצג את הרוב הציוני הלאומי בישראל, והם מתבוססים עד צווארם בביצה הפוליטית. כל מומחה ארגוני יודע שסטגנציה וקיפאון ארגוני מסתיר בתוכו סדקים הולכים ומתרחבים, שסופם הבלתי נמנע, קריסה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות שקיעתו של בית המשפט העליון והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
אוריינות פוליטית (Political Literacy) מוגדרת כיכולת להבין ולהעריך את המבנים, התהליכים והשחקנים הפוליטיים במערכת החברתית והמדינית. כשהשיח הציבורי מתאפיין בהתחזקות נרטיבים תרבותיים ופוליטיים על חשבון עובדות מבוססות ומידע אמין, מיתדרדרת האוריינות הפוליטית של הציבור. מאמר זה יבחן את התופעה מנקודת מבט סוציולוגית, תוך ניתוח מושגי ה'ווק' (Woke), תרבות הביטול (Cancel Culture) והשפעתם על תפיסת האמת בעידן של פוסט-אמת.
חזקה על רונן בר שהוא מדבר עברית צחה, ומכיר את המושג: 'חישוב מוטעה'. אבל בתצהירו לבג"ץ בעתירה על פיטוריו, הוא עשה שימוש במילה המפוצצת 'מיסקלקולציה'. מדוע? כאשר שקר נאמר באופן ישיר, קל יותר לחשוף אותו. כדי להתחמק מחשיפה, אנשים רבים "עוטפים" שקרים או מניפולציות בלשון גבוהה. זה נושא המאמר הנוכחי.
מאז הכתה תרבות ה- WOKE את שורשיה במדינות המערב, הפכה מערכת אכיפת החוק לכלי שליטה פוליטי, והאכיפה הבררנית לחלק בלתי נפרד מחיי האזרחים. אכיפה בררנית קיימת בישראל, עוד מימי המשטרה המנדטורית וימי שלטון מפא"י, אבל בעידן התקשורת הפתוחה, הפכה לנחלת הכלל, עד כי חצי עם איבד אמון במערכת אכיפת החוק. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אכיפה בררנית והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
פתאום מבינים במחאה שמי שהכשיר שימוש בשב"כ למטרות פוליטיות, עלול לגלות בערבו של יום שהשב"כ 'יהפוך את קניו' לעברם. אז, למה הם לא מנצלים את כוחם להגיע להסכמות עם הימין? זו שנאת נתניהו, טמבל! מחאה שלמה משוכנעת שהוא הרוע בהתגלמותו, יותר מהחמאס. אז איך אפשר להגיע איתו עכשיו להסכמות?
דרישה לערוך בירור ראייתי גם כאשר הנאשם מודה באשמתו, תחייב את מעורבותם של שופטי המוקד בהליך, ותמנע לחצים על נאשמים וסנגורים לעסקאות טיעון בלא לסרבל ולהעריך משמעותית את ההליך, וייקטן החשש שנאשמים יודו משום שהמערכת מספקת להם את התמריצים לכך.
