מעניין איך השבט, שיצא מבנו השלישי של יעקב, לוי - שהיה ממובילי השחיטה של תושבי שכם (שמירת כבוד המשפחה במקרה של אחותם דינה), שהיה השבט אותו קרא משה אליו עם היוודע חטא העגל ואנשיו הלכו, במצוות משה, והרגו (שלא נאמר רצחו) 3,000 מבני עם ישראל - הוא השבט שמקבל פטור מהשירות הצבאי. הוא מקבל משימה מיוחדת של שמירה וטיפול באוהל מועד...

רוצה טאוב להעביר מהעולם את שלטון הפקידים חסר המעצורים והאנטי-דמוקרטי, הפוגע בחברה האזרחית בישראל כל יום שעה שעה, בבתי החולים בכבישים בתחנות הרכבת בפיגומים בחדרי המורים בקליניקות של העו"ס במשרדי הפרקליטות במשרד החוץ וכן הלאה? טוב יעשה אם יעקור את הקורה ויביט על המציאות: במשמרת של ראש הממשלה הנוכחי, עולה ופורחת מדינת פקידוסטאן כפי שלא פרחה מעולם!

"מקצוענות" או "פרופסיה" (professionalism) מוגדרת כמקצוע, הדורש השכלה, ולעיתים אף תקופת התמחות. העיסוק הופך ל"פרופסיה", כאשר קיימים בתי אולפנה אקדמיים שיוצרים הומוגניות בקרב העוסקים בו, מנחילים את ה"ידע" ומרחיבים אותו. באקדמיות אלו נשמר ה"זיכרון" ומתפתחת ה"מתודה" המקצועית, הנשענת עליו...

יש שני סוגים של אנשים (אולי קצת יותר, אבל תרשו לי לפשט), והילדים שלי מייצגים את שניהם באופן מושלם. שניהם חכמים, שניהם אוהבים ונאהבים, שניהם מושלמים - אבל אחרת...

מסתבר, שכוח משנה את מבנה האישיות: אנשים בעמדות כוח מתנהגים כמי שסבלו מפגיעה טראומטית במוח: הפכו לאימפולסיבים יותר, פחות מודעי סיכון ומשמעותית פחות מסוגלים לראות את זווית הראיה של אנשים אחרים...

המושג מדינת עומק (דיפ סטייט) הפך לכינוי גנאי, מאז נכנסו פרשת גל הירש וחקירות נתניהו לחיינו. הוא 'הצמיח כנפיים' במחאה נגד הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית' (תבחרו). אבל האמת היא, שמדובר במונח מוכר במדעי החברה ובתופעה שקיימת בכל מדינה דמוקרטית, שיש בה עובדי ציבור ונבחרי ציבור...

ספר שופטים הוא הסיפור על הנורמליות הישראלית-יהודית: אחרי שיצאנו ממצרים בנסים; יש לקיים את סדר החיים בארץ ישראל כמו כל עם, שיושב על אדמתו: עם חרב ביד; כי זו משמעותה של ריבונות. ללא חרב, אנחנו בבעיה...

92% מהארגונים מיישמים שינויים ארגוניים למיניהם, מידי שנה (מיזוגים, רכישות וארגון מחדש של המבנה הארגוני). אולם 75% מהיוזמות הללו נכשלות מסיבות שונות. הדמייה (סימולציה) של השינויים האפשריים ברמת העובדים יכולה לאתר את השינוי האופטימלי; לחסוך תקלות וחסמים בדרך לשינוי; ולמקסם את הערך לבעלי המניות...

מנגנון ההצדקה העצמית ימשיך להזין את שני הצדדים - הישראלי והפלסטיני. כך, לכל נערה בת 14 עם מברג אנחנו חייבים לקרוא מחבלת, כדי להצדיק את האמירה שצריך לחסל אותה (סליחה לנטרל); ואילו הפלשתינים ימשיכו לראות בה גיבורה, לקרוא רחובות על שמה, ולראות בחיילי צה"ל והמתנחלים כובש אכזר, כדי להצדיק את האלימות מהצד שלהם. זאת גם הסיבה שאיני סבור שניתן להגיע ל'הסכם שלום' עם הפלשתינים...

הקולגה שלנו, Jeppe Vilstrup Hansgaard, פרסם, לאחרונה, מאמר בלינקדאין, שבו הוא קובע כי 50% ממנהלי הארגונים סבורים, שהם יודעים - מיהם העובדים המשפיעים ביותר בארגונים שלהם - אבל המציאות מלמדת שהם לא! מנסיוננו, גם אם קביעה זו היא מעט מוגזמת, הרי שיש בה הרבה ממש!