הכותרת - "ההמון והכוח" היא שם סיפרו של ההוגה אליאס קנטי (1960) זוכה פרס נובל לספרות (1981) שבחן בעין אנתרופולוגית את התופעה החברתית של ההמון, הנטייה של בני אדם להתקבץ לחבורות, והדינמיקות המתפתחות בו, שיש בהם כוח פוטנציאלי לחולל שינויים חברתיים עוצמתיים ביותר...
הרבה מילים נשפכות על אופן ניהול המדינה את משבר הקורונה. מובן שניכר בהקשר הזה עיסוק רב בשאלת המנהיגות הפרסונאלית. זו של נתניהו, גמזו, אדלשטיין ואחרים. אולם, דרושה נקודת מבט מעט יותר כוללת על המשבר ואופן ניהלו המחברת בין העניינים הפרסונאליים ובין העניינים המבניים. בהסתכלות כוללת על משבר הקורונה ניתן לסמן בצורה ברורה שלושה שלבים עיקריים של התפתחות...
כמנהיג של צוות המשלב מנהלים מסוג הביורוקרט (A); המתכלל (I) והיזם (E), המשימתי (P) יוכל לתפוס לפני כולם את מה שצריך לעשות; ויחליט מהר. הוא 'יחתוך את השטויות' כדי לקבל החלטה מהירה ולהתחיל לפעול...
יש דרך להשיג חדשנות מבלי לפרוץ את הממגורות שלכם! אין צורך בארגון שכולם יהיו מחוברים לכולם. צריך שהאנשים הנכונים יהיו מחוברים בקשרים הנכונים. זוהי אופטימיזציה! צריך לחבר את הממגורות במקומות הנכונים עם האנשים הנכונים; ואת זה ניתן לעשות תוך שימוש בניתוח רשתות ארגוניות (Organizational Network Analysis - ONA)...
אֵתִיקָה (Ethics) או הפילוסופיה של המוסר (Moral Philosophy), שנקראת גם , היא ענף של הפילוסופיה העוסק בשאלות "מהו המעשה הראוי שחובה לעשותו;" ו"מהי 'המידה הטובה'. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אתיקה לסוגיה, והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה:
לא מזמן ספגה האתיקה הממשלתית, הנדרשת בכל מדינה מתוקנת, חבטה קשה מידי בג"ץ. השופטים פטרו את כל עסקני הציבור הנוגעים בדבר מן החובה לכלול בשיקולים שלהם גם את החובה האתית של שמירה על אמון הציבור...
הציבור החרדי (עם יוצאי דופן בשוליים, יבורך כל אחד מהם, תבורך כל אחת מהן) רוצה להמשיך לנהוג כאוות נפשו, גם במאבק בקורונה. עסקני השכונות שלו ידאגו לו לכל פטור שהוא חפץ בו מן המגבלות; ושוב, אנחנו נישא בתוצאות. הפעם זה עובר את הגבול...
כל עוד הפרויקטור לא מקבל סמכות לפעול, אלא מקבל רק אחריות, כשהסמכות נשארת אצל ראש הממשלה, הכישלון ידוע מראש. שורש הכישלונות שלנו טמון בכך שהמנהל/ראש ממשלה/המפקד – "המאצ'ו הישראלי" – חייב להשאיר אצלו, קרוב לחזה את הסמכות ומעביר רק את האחריות לכפופים לו – וזה פשוט לא עובד...
בסוגיית הקורונה, אנחנו מסרבים להבין שהרכבת עזבה את התחנה ואנחנו במציאות חדשה, חסרת תקדים; שבה המדינה לא תוכל לפתור את הבעיה; בטח לא בעזרת סגרים שאף אחד לא מוכן ולא יכול לקיים. המדינה תוכל רק רק להחמיר את הבעיה ולהוסיף כשל על כשל...
ראו איזה דמיון קיים בין מלחמת ההישרדות של ארגונים למלחמות בין מדינות; ובאסטרטגיה ארגונית שולטים אותם כללים ואותם עקרונות כמו באסטרטגיה צבאית ולאומית, שהרי מדינות הן בסך הכל ארגונים גדולים. בארגונים – כמו במדינות – אין ארוחות חינם, ועל החלטות נמהרות, של סטייה מסיבות שוליות מעקרונות האסטרטגיה, משלמים כהוגן!
