הציוץ המיותר של ראש הממשלה בהטלת אחריות על ראשי אמ"ן ושב"כ שלא סיפקו לו התרעה למלחמה שפרצה, מחייב הערה במבט עקרוני והיסטורי. בין הנהגת מדינה לבין הנהגת הצבא, מתקיים מתח מובנה מוכר ומתמיד. זה כמעט מצב טבעי, שהוכר כבר בתולדות המלחמות בעולם העתיק...
רק אליטות מעצבות קונספציות מובילות, שמובילות אומה. אליטת ההון - השולטת בנו מאז שנות ה- 90 של המאה הקודמת - אחראית לניוון המנטלי שפשה בנו, ולקונספציית השלום הכלכלי שהביאה אותנו עד הלום. אבל, גדולים מאוד סיכוייה להיחלץ מחשבון היום שאחרי, תוך הקרבת חלק מאלה שהפעילה במערכת הביטחון ובפוליטיקה!
בבוקר 7 באוקטובר 2023, קרסה האשליה, שמדינת ישראל יכולה לשאוף להתקיים כסוג של דנמרק. עם המלחמה באוקראינה גם באירופה המערבית נוכחו להכיר שעם כל תקוות השלום, אין לאדם גן עדן עלי אדמות. המלחמה הייתה ונותרה מצב יסוד קיומי. כמו שהייתה שרה לי אמי בילדותי -שיר ערש נגבי: "אין חריש עמוק בלי נשק, נומה בן"
בימים קשים אלה, מוקמים חמ״לים ומוקדי פעולה אזרחיים, הפועלים מטעם עצמם בתחומים מגוונים, כמו חמ״ל אחים לנשק לעיבוד מידע על החטופים לעזה ולהשפעה על מדינות אירופה, וגורמי הסברה שונים הפועלים עצמאית בחו"ל. היתירות מעוררת ביקורת על שמערכות אזרחיות נכנסות לוואקום שיוצרת הממשלה. אולם האמת היא ששיטה זו נפוצה מאוד בקרב מדינות שונות, כי דווקא פעולתם, בערוץ אלטרנטיבי חיצוני, משרתת את הממסד הרשמי.
במלחמה החדשה בה נתונה עכשיו מדינת ישראל, הדילמה העיקרית נובעת מאי ודאות אסטרטגית לגבי גבולות זירת המלחמה מתימן לעיראק ועד איראן. דווקא מתוך כך, נוצר בשעה זו גודל ההכרח בהנעת ההתקפה הקרקעית לעזה. ניתן לצפות כי מתוך הפעולה ייווצרו תנאים חדשים שיחוללו אופק חדש שעדין לא נוצר, מתוכו ניתן יהיה לגבש החלטות לגבי המשך המלחמה.
