החלטת ראש עיריית ת"א להתיר למוסלמים להתפלל בפרהסיה ולמנוע זאת מהיהודים הייתה אקט פרוגרסיבי של שימוש במה שמכונה: 'סובלנות דכאנית' כלפי יריבים, אך תויגה בטעות כ'ליברליזם' (ראו את תמונת השער). בין 'פרוגרסיביות' (Progressivism) ל'ליברליזם' (Liberalism) קיימים הבדלים תהומיים: הליברליזם מחובר לדמוקרטיה ומקדם ערכים של חירות במגבלות החוק ושוויון הזדמנויות במידת האפשר, אל לפרוגרסיביות החדשה שורשים לניניסטיים. היא מדגישה שימוש במוסדות המדינה לצורך שימור העוצמה, ומקדמת טכניקות של צריבת תודעה, ניהוג אנשים, ויצירת 'חשיבת יחד' עדרית, עם סנקציות כבדות למעזים לסטות ממנה.
הִצְטָלְבִיוּת / צולבות / אינטרסקטוריאליות (Intersectionality) הוא מושג הלקוח מ'פוליטיקת הזהויות' (Identity Politics) הפרוגרסיבית, שהיא הנרטיב האחד שדרכו ה- WOKE מפרש את המתרחש בעולם, והוא מחליף מושגים שאבד עליהם הקלח בעיניו, כמו עם, דת ומדינה. המאמר בוחן הִצְטָלְבִיוּת מהי, ואיך נראה הסכסוך הישראלי פלסטיני לאורה.
דומה שאיש בישראל עדיין לא הטמיע את גודל האירוע שעימו אנו מתמודדים. לא ההנהגה הפוליטית, לא הדרג הביטחוני וגם לא העם. מעולם לא נלחמנו נגד מעצמה, במלחמה שהיא טוותה לאט ובסבלנות לאורך שנים. במלחמה ארוכה, כל מערכת השיקולים הרגילה מתבטלת בפני סדר חדש וסדרי עדיפות חדשים. אבל אנחנו חיים עוד במלחמות הקודמות...
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 19 של הכרזות העוסקות ברפורמה המשפטית או בהפיכה המשטרית - הכל ע"פ עיניכם - ובתנועת המחאה שדוהרת הלאה... עיון מועיל ומהנה, ככל שניתן!
אין מלחמות שמחות, ורק מעט מהן בתולדות האנושות הסתיימו בניצחון מוחלט. בכל זאת השאיפה לניצחון מוחלט למרות היותה מועדת להגחכה, ראויה למבט של חסד. במבחן השעה הזו, הניצחון של מדינת ישראל חייב להיות מוחלט בעקרון העליון המנחה את שימור קיומה לנצח.
בעולם פרוגרסיבי מטורלל כמו שלנו, מה שחשוב זה רק הנרטיב הנכון. והעובדות, מה איתן? הן רלוונטיות רק אם הן מחזקות את אותו נרטיב. אחרת, אין להן כל משמעות. לכן יכול קובי שבתאי - אחד משלושת המפכ"לים הפוליטיים ביותר שהיו למשטרת ישראל (ביחד עם המפכ"ל הראשון יחזקאל סהר והמפכ"ל הקודם, רוני אלשיך) - למצב את עצמו באין מפריע כ'שומר סף', המגן על המשטרה בגופו מפני כל חדירה של השפעה פוליטית.
הדמוקרטיות המערביות נותנות לתושביהן תחושה שהן מיצו את הפוטנציאל הטמון בהן. הן מזדקנות, דועכות, מעלות חלודה, הביורוקרטיה שלהן סובלת מסטגנציה חמורה ומכבדות אברים, והן מתמסרות באהבה בידי מחריביהן מבפנים ומבחוץ, שאף אינם מתביישים להכריז על כוונותיהם, בקול גדול. בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, מגמות דומות הביאו לעליית משטרים טוטאליטריים. האם זה גורלן של הדמוקרטיות המערביות, ואנחנו בתוכן, היום?
אירופה שינתה פניה, ומלחמת חרבות ברזל גורמת לה להסתכל בראי... דף זה הוא אוסף שישי של חלק מהסרטונים ומהפרסומים האחרים, המשקפים את ההשתנות הזו, והוא מוקדש לכל העמלים להשיג דרכון אירופי… אתם מוזמנים לתרום כרזות נוספות.
