תקציר: הדילמה של המשטרה במחאות ציבוריות היא דילמה של שופט כדורגל. תפקידו לאפשר למשחק הדמוקרטי 'לזרום' ולא להפוך לשחקן הראשי. שיטת הפעולה שנדרשה מניצב עמי אשד הייתה הופכת אותו לשחקן הראשי במגרש. הוא נמנע ממנה, ואז הפכה אותו תנועת המחאה לשחקן ראשי. התוצאות בהתאם...
בתחילת יולי 2023, חווה צרפת לילות מדממים של מהומות מהגרים. למרבה הצער איש אינו יכול להעמיד פנים שהוא מופתע. המצב מוסבר בפשטות בשתי מילים: "רפיון" ו"הכלה". בואו נודה על האמת: אם המדינה לא תדחיק את ההתפרעויות הללו בכוח - במידת הצורך על ידי מתן פקודה לירות בפורעים חמושים - אל לנו להיות מופתעים כשאזרחי צרפת ייקחו את החוק לידיים!
לאחר שבוע של מהומות בצרפת, נתונות חלק מעריה בעוצר, והיא על סף הכרזת מצב חירום. המוקדים מהם יוצאים הפורעים הם האזורים האקס טריטוריאליים, שבהם אבדה הריבונות והמשילות, ואין לכוחות האכיפה של המדינה דריסת רגל. איזורים כאלה קיימים גם אצלנו...
ממשלת נתניהו נדרשת להגדרת התכלית הפשוטה: למנוע במרחבי יו"ש התארגנות טרור במתכונת עזתית. תכלית כזו צריכה להיות מוצגת כנובעת ישירות מתפיסת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין את היגיון הסכם אוסלו.
מרגע שבכיר מכריז על שינוי ומציב יעד דקלרטיבי, יודע כל מי שיפגע מאותו צעד לאן מועדות פניו, מתי יצא לדרך, באיזו דרך יסע ומתי הוא מתכוון להגיע. כל שנשאר הוא להערים מקסימום מכשולים בדרכו, כולל שימוש בעורמה ובתחבולה לסכל את השגת המטרה הזו (ואפשר גם להוסיף מכשולים נוספים כמו עלות או זמינות). לכן, הדרך הפחות טובה, לכאורה, העקיפה והמורכבת היא פעמים רבות גם עדיפה...
"... צריכה הייתה המדינה להקדים עצה לפורענות (האויב). אבל בני המדינה מחולקים לשתי כיתות, לכסויי ראש ולגלויי ראש, וכל שכת אחת מבקשת שנייה מעכבת, ואף הכיתות עצמן מחולקות ביניהן ושונאות אלו את אלו, אולי יותר מששונא האויב את כסויי הראש ופרועי הראש כאחד"... ש"י עגנון משקף לנו את שנאותינו היום...
המאבק הזה ביהודה ושומרון, הוא ענין שונה בתכלית ממאבק בפשיעה. מול תשתית הטרור שקמה בג'נין ובשכם נדרש הרבה מעבר לסיכול המפגעים, הבאתם לדין או חיסולם. באתגר הזה כמאבק בעל תוכן קיומי, מדינת ישראל נדרשת לניהול מערכה בתכלית אסטרטגית רחבה שמעבר למיצוי דין עם מפגעים ושאיפה מקומית להרגעת השטח.
יצירת לחץ ציבורי הולך וגובר היא אחת האומנויות של עיצוב מחאה ציבורית. בשנת המחאה הזו הוכיחו מעצביה שהם שולטים בה לפרטיה. היא לקוחה מתוך תורתו של אקטיביסט השמאל הרדיקלי והתאורטיקן הפוליטי יהודי-אמריקאי סול אלינסקי (Saul David Alinsky; 1972-1909): 'לחץ הולך וגובר הוא חזות הכל. הגזימו, אל תרפו וחדשו כל העת'. זהו הכלל השמיני מתוך 13 העקרונות המופיעים בספרו של אלינסקי מ- 1971: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). רק שזה לא תמיד עובד...