איך זה שכל מקבלי ההחלטות הבכירים חושבים אותו הדבר על מתווה החזרת השבויים עם חמאס? איך זה שחשבו אותו הדבר על הסכם הגז התמוה, עם לבנון? האם זה בגלל ש"מה שרואים משם לא רואים מכאן", וש"עם האחריות מגיע השכל"? ממש לא. הסיבה לכך היא ארגונית. מקבלי החלטות במערכות ביורוקרטיות במצב של קיפאון-סטגנציה, מקדמים תמיד את הדומים להם, כדי לשמר את העוצמה בידיהם. התוצאה: "במקום שכולם חושבים אותו דבר, אף אחד לא חושב...".
השתלטות מלאה על יהודה ושומרון, מחד גיסא; וחזרה מלאה לגבולות 1967, הם מצבי קיצון שאינם ישימים. על כן, הריאלי ביותר הוא משהו ביניהם, על פי מודל תכנית אלון.
"העלים הירוקים של הקיץ" (The Green Leaves of Summer) הוא שיר געגועים לנעורים, שלא ישובו... השיר נכתב לסרט "האלמו" (The Alamo) מ- 1960; ובוצע על ידי להקת ארבעת האחים (The Brothers Four), כשיר נוסטלגי, ערב הקרב, כשגיבורי הסרט מסכמים את חייהם...
אוסטריה - כמו ישראל - התמודדה עם מצבים, שבהם תקפו מתנגדי החיסונים אישים בממסד הרפואי שהטיפו להתחסנות; אבל שם הייתה משטרה מהאו"ם, לא ניתנה אבטחה ולא היה גיבוי. התוצאות היו עגומות...
הדף הזה מביא לכם - לצורכי תיעוד ולימוד ולצורכי מחקר עתידי את האוסף העשירי של כרזות מחאה נגד משטרת ישראל על רמתה וחוסר יכולתה לספק לבעליה האזרחים שירות ראוי. חלק מהכרזות מוצדקות, חלקן ממש לא... אבל המשטרה הרוויחה את כולן ביושר...
