גרשון הכהן: חידוש הלחימה בעזה

המשך המהלך ההתקפי תלוי ככל הנראה בעמדת חמאס, ביחס להצעות חדשות של הגורמים המתווכים, בכלל זה ההצעה המצרית להיענות חמאס לשחרור נוסף של חטופים. בהתרחשות כזו, סביר להניח כי המתקפה הישראלית תיעצר. זה בין היתר היתרון של לחימה אווירית, בשונה מלחימה יבשתית, ביכולת להפסיק את פעולת הכוח האווירי בטווח זמן מידי.

פנחס יחזקאלי: קמפיין סוף הדמוקרטיה סובל משימוש יתר, ואיבד את כוחו

במשך עשרות שנים, אחד הקמפיינים המרכזיים של מחנה השמאל היה אזהרות חוזרות ונשנות על "סוף הדמוקרטיה". בישראל הוא הגיע לשיא הצלחתו ב'ליל גלנט הראשון' בקמפיין הכל כל מוצלח של של המחאה ב- 2023 למניעת "המהפכה המשטרית", רק שאי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן, והקמפיין הזה הבאיש, איבד מכוחו, וכדאי לה למחאה להחליפו בקמפיין אפקטיבי יותר!

אבי וייס: הכרסום באבטחת ראש הממשלה מחייבת מענה מיידי!

אין זה סוד שבסוגיית האבטחה של רוה״מ בנימין נתניהו חלה נסיגה חמורה. כאשר מתגלה סימן שאלה באבטחת מאוים - עם סכנה ממשית לחייו ושלומו - הכלל שצריך לעמוד בראש האחראים על שלומו חייב להיות: יש ספק! אין ספק!!! חובה לבצע פעולות מיידיות בהולות דחופות מצילות חיים, לאיטום כל סדק וסדק. הראשון בהם הוא החלפת יחידת אבטחת האישים (730) של השב"כ - הסובבים את נתניהו!

גרשון הכהן: פיטורי ראש השב"כ במבט בן גוריוני

בין יזם בניה למהנדס בנין קיימת תלות הכרחית. במתחים העלולים להיווצר ביניהם, הנאמנות של מהנדס הבניה היא קודם כל לנוסחאות החישוב המקצועיות. את המודל הזה מנסים להציב גם על מערכת היחסים שבין ראש ממשלה לראש השב"כ, כמו גם על מערכת היחסים שבין ממשלה ליועץ המשפטי שלה. אלא שמדובר בהטעיה. כמות הברזל ליציקת יסודות וגג היא סוגיה מקצועית נטולת השקפת עולם. בסוגיות מדיניות, הממד מקצועי מעורב בשיקולי הערכה השזורים בהשקפת עולם...

פנחס יחזקאלי: המחאה היא בעצם ניסיון לבצע 'מהפכת צבע' (Color Revolutions)

המושג "מהפכות צבע" (Color Revolutions) נטבע בתחילת שנות ה-2000, בעיקר בעקבות סדרת מהפכות בלתי-אלימות שהתרחשו במדינות פוסט-סובייטיות. הוא מתאר כל ניסיון להפלת שלטון באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך. עם הזמן, נכנס המושג לשיח תנועת הווק (WOKE) הפרוגרסיבית, ועבר מניפולציה סמנטית: לא מהפכה דמוקרטית במדינות טוטליטריות, אלא החזרה לתלם של 'מדינות סוררות' כמו שלנו, שממשלן מסרב להתיישר לפי הפרוגרס. תחשבו קפלן...

פנחס יחזקאלי: פרשת נדב ארגמן, 'ההיגיון הפרדוקסלי של השפע' וחטא עשיית היתר

פרשת נדב ארגמן מצטרפת לשורה של פרשיות שבהם נפלה המחאה למה שמכונה: 'ההיגיון הפרדוקסלי של השפע', שמאיים להקריס אותה: ככל שהאמצעים שעומדים לרשותנו גדולים יותר, ככל שהמוחות מבריקים יותר ותחושת העוצמה כבירה יותר, כך גדל הסיכון ליפול לתוך פער רלוונטיות ו'עשיית יתר', שישיגו תוצאות הפוכות מאלה שהתכוונו אליהם.

פנחס יחזקאלי: עשרה ממים על הפוליטיזציה של שב"כ והשלכותיה. אוסף ראשון

עצוב לראות את שב"כ ערב פיטורי מפקדו. ארגון שאיבד את דרכו, את האמון בו ואת הלגיטימציה שלו, ששקע בפוליטיקה עד צוואר ושהפך את חצרותיו לקן של מרי נגד ממשלה נבחרת... סוציולוגיה משמעה איסוף תיעוד ובחינה של משמעויות ומסקנות, והמדיה מלאה בחומר. ליקטנו פה עבורכם אוסף ראשון של ממים אינטרנטיים על הסטגנציה הקשה שפשתה בשב"כ ועל השלכותיה. אתם מוזמנים להוסיף עוד.

גרשון הכהן: כבר לא חוששים לצאת מהווילה אל הג'ונגל, ישראל הופכת לשחקן אקטיבי

התחייבות ההנהגה המדינית הישראלית לסיוע ותמיכה בהגנת וקיום המיעוט הדרוזי בסוריה, מציבה את מדינת ישראל כשחקן אזורי מעורב אקטיבית במאמצי ההשפעה לעיצוב המגמות המתפתחות בסוריה. מדובר בצעד נועז, שמדינת ישראל נמנעה ממנו בעשרות השנים האחרונות. התפיסה הבדלנית של קיום מדינת ישראל כ״וילה בג׳ונגל״ בהימנעות מהתערבות במתרחש מעבר לגבולות , שללה ממדינת ישראל את מעמדה כמעצמה אזורית.

פנחס יחזקאלי: איך הפכו האוניברסיטאות בישראל למוקד של מרי נגד שלטון נבחר?

האוניברסיטאות בישראל, שהיו בעבר מעוזי הציונות והמחקר המדעי, עברו בעשורים האחרונים תהליך של פוליטיזציה ושלטון הגמוני של השמאל הרדיקלי. הם מלמדים אותנו מה לחשוב, במקום איך לחשוב... בחוגים רבים, במיוחד במדעי הרוח והחברה, יש שליטה כמעט מוחלטת של מרצים המזוהים עם אג'נדות פרוגרסיביות, פוסט-ציוניות ואוניברסליות. עד כאן הכל ידוע. אבל למה? זה נושא המאמר שלנו היום.

פנחס יחזקאלי: האם מחיר הדם מקנה את הזכות לקבוע את עתיד המדינה לאחר הניצחון?

אחד המוטיבים החוזרים בשיח שלי עם בני האליטה, הוא הצורך שלהם לגמד בכל דרך את הקרבן העצום שהקריבו בני הציונות הדתית במלחמה. סיבה מהותית לכך היא 'חרדת ההתחלפות': האליטה מרגישה שהיא קרבה לסוף דרכה, ורואה בבני הציונות הדתית אלטרנטיבה ריאלית. זאת, ע"פ הרעיון המוכר, שמי שמשלם את מחיר הדם במלחמה, מרוויח את הזכות להוביל, ולקבוע את עתיד המדינה לאחר הניצחון.