נרטיב הגבורה הוא כלי רב עוצמה בזירה הציבורית הישראלית, אך דווקא משום כך הוא הופך למוקד מאבק שהחריף מאוד מאז ה- 7/10, כשהיעדר הגמוניה ברורה בישראל מאפשר ריבוי נרטיבים, וגם מחריף את הקונפליקט ביניהם.
מאבקי ימין-שמאל אינם חדשים. אך לאורך ההיסטוריה, מתבלטת תופעה מרתקת: השמאל נוטה להוביל רעיונית, תרבותית וטקטית – בעוד שהימין, לאחר פרק זמן של התנגדות, נוהג לאמץ, להתאים ולשכפל את אותם רעיונות בדרכו שלו. הטענה, לפיה "הימין לעולם לא יהיה יצירתי כמו השמאל – אבל הוא חקיין מעולה", נבחנת כאן מזווית היסטורית, פוליטית וסוציולוגית, עם דגש על הדינמיקה של רעיונות, סגנונות פעולה ואסתטיקה פוליטית.
דרישה לערוך בירור ראייתי גם כאשר הנאשם מודה באשמתו, תחייב את מעורבותם של שופטי המוקד בהליך, ותמנע לחצים על נאשמים וסנגורים לעסקאות טיעון בלא לסרבל ולהעריך משמעותית את ההליך, וייקטן החשש שנאשמים יודו משום שהמערכת מספקת להם את התמריצים לכך.
לא תמיד כדאי להלחם חזיתית למול חומה בצורה. צריך לדעת להרפות, לוותר ולהבין, שהמאבק רחוק מלהסתיים, מחר יום חדש, ובינתיים נכון להכיר בחולשה, כי הכרה כזו מול מציאות בלתי רצויה, היא חוזק!
לב הרעיון הציוני הוא להיות נפעם ומודרך על ידי חלום אינסופי. וכאן, את מי שיש לו חלום שבאמת מפעיל אותו, הפכו ל״משיחי״. בדרך הזו - שממוקדת רק בניהול טכני חסר חזון עליון - אין עתיד ואין רוממות רוח למדינת ישראל. אם תרצו, זה בסיס משבר חוסר האמון במנהיגים ובמוסדות, שכל רצונם לנהוג את המדינה.
בעידן של "פייק ניוז", מניפולציות, פילטרים וטיקטוקים של תדמית – השאלה היא לא רק מי משקר לנו, אלא כמה אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם השקר, כדי לשמר את הסיפור שאנחנו אוהבים להאמין בו.
תופעת נישואי קטינות (בערבית: "זוואג' אלקסיראת") או נישואי בוסר (בערבית: "זוואג' מובכר") פושה בעולם המוסלמי בעיקר באזורים כפריים ונחשלים כלכלית, ובאזורים של סכסוך וחוסר יציבות, כמו עיראק, סוריה, תימן ואפגניסטן. היא משתנה בהתאם לאזור ולנסיבות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות השונות. ישנם אזורים בעולם שבהם התופעה מצטמצמת ואחרים שבהם היא עדיין נפוצה או אף מתרחבת. זהו אוסף חמישי של חומרים בסוגיה כאובה זו.
אחת התופעות המרתקות שצפות מאז טבח ה- 7/10 היא הסלידה שבה מקבלת התקשורת הישראלית דיבורים על נקמה, מול ריבוי הלהג בסוגיית ההרתעה (חמאס מורתע, חיזבאללה מורתע וכדומה). קצת מגוחך, בהתחשב בעובדה שהנקמה, היא היא בסיס ההרתעה, בטח במזרח התיכון שלנו!
התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ועל משפחותיהם, היא אחת הדרכים של שימוש לרעה במערכת האכיפה על ידי אלה ע"י אלה המופקדים עליה. אנחנו מכירים דרכים מגוונות של התעללות כזו. סוגי ההתעללות העיקריים הם: התעללות רגשית ופסיכולוגית, שימוש במעצר לשבירת הנחקר, סחיטה, הזנחה, ניצול כללי ועוד. באלה יתמקד המאמר.
פעולת צה"ל ממשיכה לבטא דרך ביניים בין שתי הדרכים, הנתונות במחלוקת בשיח הציבורי הישראלי: הדרך האחת מבקשת התמקדות רק במאמץ השבת החטופים. הדרך השנייה בדיוק להיפך. פעולת צה"ל לעומת זאת, מבטאת שאיפה להשגת שתי המגמות הנראות לכאורה כמנוגדות זו לזו.
