כל אימת שהאליטות מדברות על 'פופוליזם', הן מתכוונות בפועל לדרישה דמוקרטית להשבת הריבונות לידי העם. וכל אימת שהן מדברות על "דמוקרטיה מהותית" – הן מתכוונות למבנה שלטוני, שבו השופטים הם הריבון הבלעדי, והם לבדם מוסמכים לגלות את ה'מהות' (כלומר, את הערכים) של אותה היוריסטוקרטיה, המתחזה לדמוקרטיה.
השמטת ישראל מביקור הנשיא טראמפ במזרח התיכון, אינה עדות לשחיקת מעמדה, אלא צעד אסטרטגי שנועד לשחרר אותה מטבעת החנק שנכרכה סביבה, במאמצי סעודיה, צרפת ומדינות נוספות לכפות עליה את הקמת מדינה פלסטינית בתמורה לנרמול היחסים עם סעודיה.
לאחר קריסתו של ערוץ 10, וכעת עם התדרדרותו של ערוץ 13 (שילוב של ערוץ 10 ורשת) שמצוי על סף פשיטת רגל, ההיסטריה בקשת 12 בעיצומה. היא מובילה לאבדן עשתונות, שמתבטא גם בהגשת תלונות במשטרה נגד עיתונאים ואנשי תקשורת שמביאים קול אחר – קול ההגמוניה החדשה של עם ישראל. הקשת בענן מתפוגגת. ואנחנו ניצבים בפני שחר של יום חדש.
האיום בלחץ בינלאומי להקמת מדינה פלסטינית, הולך וצובר בימים אלה תנופה מחודשת. בישראל עדיין נוטים להתכחש למשמעות האיום. אבל, מקדמי התהליך ביניהם פעילים ישראלים מוכרים, מאמינים כי בגיבוש התוכנית בתמיכה בינלאומית רחבה, החברה הישראלית היגעה ממלחמה ממושכת, לא תוכל לדחות בשורה אזורית למזרח תיכון בטוח יותר, עם הזדמנויות כלכליות חדשות. אל פני האיום הזה חייבים להרים משקפת.
השיח הישראלי על משמעויות ביקור הנשיא טראמפ באזור, תוך "דילוג על ישראל", חולל בציבור חרדה. הדיווחים והפרשנויות הציגו את ממשלת ישראל כמערכת אסטרטגית כושלת שלא זיהתה במועד את התפנית אליה חתר הנשיא טראמפ במדיניותו במזרח התיכון. כתוצאה מכך לדעתם, הודרה ישראל אל שולי התהליך האזורי. אלא שלמבט הביקורתי הזה ניתן להציע מבט פרשני חליפי שאמנם רחוק מלהבטיח לישראל את בשורת אחרית הימים, ובכל זאת מסמן כיוון חיובי.
הדיכוטומיה בין פושעים ללוחמי חופש מיטשטשת בתקופות של משבר לאומי ו/או דתי, ופורעי חוק הופכים ל'לוחמי חירות'. ויש גם את התופעה ההפוכה: ניסיונות של השלטון 'להלבין' טרוריסטים ולהציגו כפושעים סתם... ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות עבריינים, טרוריסטים ולוחמי חירות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
האם הפוליטיזציה מחלחלת מבית המשפט העליון למטה? ברור! כל תלמיד בשנה א' בניהול יספר לכם שזו משמעותה של היררכיה. המנגנון של העברת רעיונות ותפיסות בדרגים השונים של מערכת המשפט אינו שונה מכל ארגון היררכי אחר. פרשת אוריך כמקרה בוחן.
לא צריך עוד להכביר מילים על השחתה המוחלטת שעברה על הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות. המצב אמנם איננו 'ווקי' כמו בארצות הברית, אבל הוא בוודאי היוריסטוקרטי הרבה יותר.
משהו רע קורה לבית המשפט העליון בישראל, דווקא כשהגיע לשיא כוחו הפוליטי: רמת שופטיו ופסקי הדין שהם מייצרים ירדה פלאות, רמת הדיונים ירודה, זהותם הפוליטית של שופטיו הדומיננטיים רחוקה מלייצג את הרוב הציוני הלאומי בישראל, והם מתבוססים עד צווארם בביצה הפוליטית. כל מומחה ארגוני יודע שסטגנציה וקיפאון ארגוני מסתיר בתוכו סדקים הולכים ומתרחבים, שסופם הבלתי נמנע, קריסה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות שקיעתו של בית המשפט העליון והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ב- 8 במאי 2025, נחשפו הקלטות של נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, משוחח עם תלמידי תיכון בשיחה סגורה. במענה לשאלה טובה של תלמיד, שלחץ את עמית ושאל אותו מי קבע שההחלטות של עמית בעצמן אינן פוליטיות, עמית השיב שהוא כמו "שופט במשחק כדורגל". כלומר, שהוא ניטרלי שפוסק רק על פי כללי המשחק ולא מכניס ערכים או פוליטיקה לפסיקה שלו. האמנם כך הוא פועל?
