'איסלאמופוביה' היא נשק פוליטי, שנועד להאשים את התרבות המערבית במה שהמוסלמים עצמם עושים. הוא מבקש לגרום לחברות מערביות לוותר על הנורמות שלהן. השימוש בו איננו מגן על אנשים משנאה, אלא על האידאולוגיה שהם מייבאים לצרפת, מפני ביקורת. אם תגידו לא לחיג'אב במקום העבודה, אתם 'איסלאמופובים'. אם תאסרו על כיסוי פנים בבתי ספר, אתם 'איסלאמופובים'. אפילו אם תסרבו להישלט על ידי השריעה - אתם 'איסלאמופובים'...
לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, צפויה מדינת ישראל 'לחטוף' צונמי בינלאומי שיבוא עם תביעת האו"ם להקמת מדינה פלסטינית. על פי המתווה המוצע זו תהיה מדינה בגבולות 67 ובירתה בירושלים. על מנת להתמודד נכון עם האתגר, יש לחתור לעמדה משותפת רחבת הסכמה, בין תומכי הימין לבין הציבור הגדול המצוי במרכז המפה הפוליטית.
הקרע בין 'מדינת תל אביב' ליתר העם מזכיר במידה מפתיעה את הקרע הפנימי שהיה בשבט דן המקראי, ששכן במרכז הארץ. שבט זה מוצג בתנ"ך כ"שבט ערמומי ופרודוקטיבי" (בראשית מ"ט, 16–17; דברים ל"ג, 22). הברכות מצביעות על אופי עצמאי ולעתים חתרני, המעורר גם הערכה וגם ביקורת מצד יתר השבטים...
יש הגורסים, שהיהדות גרועה בדיוק כמו האיסלאם - ומצביעים על פסוקים עתיקים כאילו הם זהים לפקודות קוראן אלימות. אבל דמיון אנקדוטלי לא הופך שתי דתות לדומות!
תופעת ההתאסלמות במערב ההתאסלמות אינה רק תהליך אישי אלא בעלת השלכות חברתיות ותרבותיות רחבות. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על תופעת ההתאסלמות במערב והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
בחודש הבא עם הדיון במליאת האו"ם להכרה במדינה פלסטינית, מדינת ישראל עלולה לפגוש צונמי בינלאומי עם אפשרות לסנקציות. על החברה היהודית להבין, כי לא זו בלבד שעקרונות יצחק רבין לאוסלו נמחקו בידי ממשיכיו, אלא שבעשורים שחלפו העולם השתנה ונמוגו כל התנאים והנחות היסוד עליהן העז רבין לקחת את סיכוני הסכם אוסלו. הבירור הגדול הוא ביננו: מה החלום שלנו? מדובר במאבק על ירושלים - מאבק על זהות קיומנו.
ה'סַאבְּר' (ṣabr) באיסלאם הוא צווי אלוהי ואורח חיים מתמיד של עמידה איתנה, אמונה תחת מבחן, שמבנה את תודעת הפרט והקהילה המוסלמית בעתות שלום, ובעיקר בשעת מצוקה, כיבוש או עימות. תודעה מוסרית, שדורשת שליטה עצמית, אמונה ונכונות לשאת סבל לאורך זמן, בעולם של מבחנים וניסיונות. יש בו יסודות של ביטחון באל, הבלגה מול רדיפות, והתמדה בדרך הישר, גם לנוכח קשיים מתמשכים.
זה מה שקורה כשממשלה מחליפה את הביטחון הלאומי בהנדסה דמוגרפית, ואת החירות האזרחית בשליטה בנרטיב. סטארמר לא סתם נכשל. הוא הפך את בריטניה לאזור דיכוי מבוקר, שבו אמת היא 'שנאה', מחאה היא 'קיצוניות', ושתיקה היא הדרך הבטוחה היחידה. זהו ניסוי ב'רפובליקת ווק לא דמוקרטית', שעטופה המילים יפות, וקיר סטארמר הוא הביורוקרט המחייך, שמוביל אותה לתהום.
מלחמה עם איראן ממש לא הסתיימה. היא נקלעה להשהיה שממתינה ללימוד ולהפקת לקחים מהמערכה האחרונה, במאמץ לבניית הגיון מלחמה איראני חדש, ובניין כוח מותאם לכך. ישראל זכתה בינתיים לפסק זמן להתארגנות מחודשת ולמיצוי פוטנציאל המציאות האסטרטגית שנוצרה בעקבות המלחמה הארוכה שהחלה בשבעה באוקטובר 2023.
קשה שלא להבחין בכמות העצומה של תביעות לשון הרע (תביעות הדיבה) המוגשות ע"י אנשי המחאה, כאסטרטגיה מכוונת ומתוכננת (תביעות השתקה), כנגד גורמי ימין. אבל, האם הן אפקטיביות? אטען כי ברמת המאקרו בטווח הארוך, זוהי 'תסמונת בלעם': הניסיון להרע הופך לברכה.
