הסייפא של הספרא: גרשון הכהן בשיחות עם ברוך אסקרוב ברשת א' (אקדמיה ב-א')

סדרת שיחות מרתקת עם האלוף גרשון הכהן בשם הסייפא של הספרא – החשיבה כמשאב בלחימה; בחלוציות (מילוי תפקיד היסטורי); במצביאות; במנהיגות בסביבה מורכבת.

הסדרה מבוססת על תורות המערכות המורכבות, הכאוס, הרשתות ועוד.

עוד נדונות בסדרה דילמות של ביטחון לאומי, ציונות, משיחיות ועוד. השורה התחתונה של הסדרה: הציונות לא נגמרה, ועל כל יחיד לשאול את עצמו איך הוא משפיע על האירועים.

• פרק 1: יכולתו של היחיד לשנות:

בפרק זה מדבר גרשון הכהן על המכללה לביטחון לאומי (מב"ל) כמעבדה; על הקושי הגדול של איש המערכת לזהות את המשקל הסיגולי האישי שלו כשהוא מזהה צורך להשפיע; על יכולתו של היחיד לשנות; על תופעת ההתהלכות כתהליך יצירת ידע וגיבוש דרכי פעולה ("סוף מחשבה במעשה תחילה"); על מקומו של החזון; ועל המשבר כהזדמנות:

• פרק 2 – תפקידו של מנהיג:

בפרק זה: תפקידו של מנהיג; ההבדל בין מטרות הטווח הקצר למטרות הטווח הארוך; מטרות שהן פועל יוצא של תפקיד ומטרות שמנהיגים נוטלים לעצמם.

• פרק 3 – משבר, הפתעה והתאוששות:

בפרק זה: "ההתהלכות" ככלי לייצור ידע וכדרך להתאושש ממשבר ומהפתעה; חכמת בחירת העיתוי הנכון.

• פרק 4 – מנהיגות בעולם מורכב:

בפרק זה: יכולת היחיד לשנות; תפקיד המנהיג בעולם מורכב; אדם במעשיו משפיע גם על תהליכים הנראים ברורים וקבועים; הבחירה שבידי היחיד; משיחיות ומשמעותה בעולם מורכב; מנהיגות ומשיחיות; מהי פריצת דרך משיחית? הפרקטיקה של המשיחיות; רציונאליות אלטרנטיבית ומשיחות פרקטית; היחסים הנכונים בין הדרג הצבאי למדיני – הדרג הצבאי שיודע "איך" יכול לגדיר דרך לקברניטים להגדיר "מה"; החזון ארוך הטווח מול מטרות הטווח הקצר.

• פרק 5- מצפן החזון מול מצפן המציאות:

בפרק זה: מצפן החזון מול מצפן המציאות;  החד פעמיות של אירוע אסטרטגי; הפרקטיקה של הציפיה לישועה והבאת הישועה; המשבר כהזדמנות.

• פרק 6 – מצביאות, מצוינות ונאמנות:

בפרק זה: מצוינות בערוץ הצר כמוליכה לקיבעון ומכשול לאפקטיביות; מהי מצביאות? מהי נאמנות? נאמנות טכנית פורמאלית מול נאמנות רומנטית; הבעייתיות של העבודה לפי הספר; המצביאות כאומנות; הפיקוד הוא שיח בין המצביא לפקודיו; גורל האומה על כתפי הגנרל; הדיאלקטיקה בין איש השיטה לגאון – בין סליירי למוצרט – ומימושה בצבא הגרמני; ואצלנו – משיח בן יוסף (איש השיטה) מול משיח בן דוד (הגאון); הדיאלקטיקה שבין החטא לבין הקדושה.

• פרק 7 – שיקול דעת וקריאת המציאות:

בפרק זה: "אין לך דבר שבקדושה שאין בו יסוד של חטא"; על שיקול דעת וחוסר שיקול דעת; האתגר של קריאת המציאות; הפרקטיקה של יצירת הישועה;  שבירת הסדר הלינארי בתכנון; אמונה היא הכוח לפעול; המבחן של קריאת המציאות הוא מבחן התוצאה; ישועה מתהווה במקום שיש בו פעולה; האירוע של יציאת התרחשות משליטה; המשמעות של "בנפול אויבך אל תשמח"; הצלחה היא התפתחות אירועים שיכולה הייתה להסתיים אחרת; מיהו הגיבור – אכילס או אודיסאוס? נפילת טרויה כמשל: המערכת היא דינמית וניצחון הוא בן חלוף; הצורך של מנהיג בצניעות; הפרגמטיזם של רעיון המשיח; תהליכי ההגחכה של הרעיון המשיחי; מיהם האנשים שהם נשאי הרעיון המשיחי; הסטריאוטיפ של המשיחיות; איש משיחי הוא אדם המאמין קטגורית בתקווה; המשיחיות כמודל של רציונליות אלטרנטיבית.

• פרק 8 – האמונה בישועה והעולם הרציונלי:

בפרק זה: בין חושך לאור: הלילה כתנאי לעליית היום – תפקיד החשיכה בהתהוות האור; חוויית הישועה: "עם התינוק אלוהים שולח את פרנסתו…" – גם אם אינך יודע איך – דברים מסתדרים. אז, נוצרת מציאות חדשה, והמשוואה של מעטפת היכולות משתנה; חוויית הישועה מול העולם הרציונלי; במקום שיש בו תכנון מקיף אין פריצת דרך של ישועה! הישועה כתופעה מתהווה; משיחיות מחייבת הכרה עמוקה בפער שבין הרצוי למצוי וחוסר הקבלה של המצוי; רק בודדים קובעים כל פעם את גורל המערכה, ולא ניתן לדעת מראש מיהם; הקרב כמערכת מתהווה, שאין לה אנליזה מתמטית, שרק בודדים משפיעים עליה; אמונה היא הפרקטיקה המביאה אנשים לעשות מעשים בשעות הרות גורל; אמונה אינה מבטיחה ישועה, אולם עצם קיומה הוא תנאי לישועה; משיחיות אינה מתעלמת מהמציאות. להפך: אדם משיחי חייב לזהות היטב את המציאות; הפחד כמחדד חושים; היכולת של האדם המשיחי להכיל את הכישלון כשלב בדרך למטרה; האדם המשיחי הוא פרגמטיסט המבין שהתהליך ארוך.

• פרק 9 – היחיד מול הקולקטיב והתפקוד במצבי אי וודאות:

בפרק זה: היחיד מול הקולקטיב – האם אנו תחנה קטנה בשרשרת ארוכה או שיש לנו את הכאן ועכשיו בלבד? הבעיה עם תפיסת העולם הליברלית; משמעות החלוציות; החלוץ כמוביל מאבק; קומץ, שנחלץ בזמנים שונים מול המחנה, קבע את העתיד של העם היהודי;  אי וודאות היא מצב קיומי מתמיד. אדם פועל תמיד בסביבה של אי וודאות והשאלה היא – איך ממשטרים את אי הוודאות; הפרקסיס של ההתנהלות בסביבה שביסודה היא לא וודאית; הנס ומשמעותו – אדם מאמין מכיל את שליטתו בנס: הוא צריך לדעת לצפות לנס וגם להכיל מצבים שבהם הנס לא מגיע; בדרך לחזון גדול יש גם נסיגות; מחירה של פסקנות – ראש אמ"ן ערב מלחמת יום הכיפורים; ראש הממשלה לוי אשכול ערב מלחמת ששת הימים כמקרה בוחן; לא ניתן למשטר אי וודאות אך ניתן למשטר את הפעולות בסביבה כזו; היחס בין הדרג המדיני לדרג הצבאי – הרמטכ"ל דוד אלעזר וסוגיית צליחת התעלה כמקרה בוחן; רעיון מהלומת הנגד – מתקפת הנגד של ה-8 באוקטובר 1973; חשיבות העיתוי; הרעיון הסובייטי של מהלומת הנגד ככלי להתמודדות בסביבה של אי וודאות; חשיבות לקיחת היזמה לידיים והצורך לייצר חיכוך על מנת ליצור ידע מחד גיסא, ולשבש את תכנית האויב ולזרוע שם אי וודאות, מאידך גיסא;

• פרק 10 – תכנון מתמיד בעולם מורכב:

בפרק זה: התכנון המודרני מתעלם מפוטנציאל ההתהוות; "סוף מעשה במחשבה תחילה" מול "סוף מחשבה במעשה תחילה" – המעשה מלמד על האפשרויות, ההתנסות מביאה אותנו למקומות חדשים, שלא חשבנו שנהיה בהם, ולא פעם הפוטנציאל גדול ממה שחושבים; יש נקודת התחלה, יש חזון על ולא יודעים איך להגיע אליו. מתחילים לפעול ותוך כדי פעילות נוצרת התהוות ונפתחות האפשרויות; במצב החדש הזה יש לתכנן מחדש האם מתקדמים ביחס לחזון ולאן? האם נסוגים ביחס לחזון ולאן; החיים אינם פס ייצור המאפשר לתכנן הכל מלכתחילה; מרגע שאנו פועלים נכנס למערכת זרז, היוצר התהוות. היא מייצרת תנאים חדשים ומתבררת רק תוך כדי מעשה; מי שלא ייתן דעתו למה שמזמנת ההתהוות, לא ימצה את פוטנציאל ההתהוות; האם סיומה של מלחמה הוא סוף מעשה במחשבה תחילה? בר כוכבא כמקרה בוחן; המצוינות האמתית היא היכולת להיפתח בזמן אמת להתהוויות שבמציאות; מצב הסיום של המעשה נוצר מתוך ההתהוות – מלחמת העצמאות כמקרה בוחן; ההתהוות מלמדת אותנו מה לעשות וגם מה לא לעשות; בן גוריון ובעיית הפליטים במלחמת העצמאות; בן גוריון ובעיית הגבולות במלחמת העצמאות; האם תאימות של תכנון מול ביצוע מעידה על מצב חיובי? משמעות הפער בין תכנון לביצוע; תפקידו של המצביא לאור כל אלה; ערים כמערכת המתהווה כל העת; השיטה הסובייטית – ניהול מלחמה כסדרה של מערכות; מלחמת העצמאות כרצף של מערכות בהתאם להתפתחויות שהיו תוצאתה של המערכה הקודמת.

• פרק 11 – משטור אי הוודאות:

בפרק זה: כיצד מצמצמים אי וודאות? האם יש מקום לניבוי בעולמנו? איך נצפה עתיד שטרם התהווה?

• פרק 12: חיזוי מול חוללות – קצין המודיעין כחלוץ פורץ דרך, המחולל מציאות חדשה

בפרק זה: קצין המודיעין מחולל מציאות חדשה כי הוא משפיע על המשגת המציאות של הקברניט – בלי כלב בן יפונה בפרשת המרגלים, לא יכול היה משה להמשיך ולהנהיג את העם לעבר המטרה; המשגה שונה יכולה לחולל מציאות אחרת; הביקורת של יהושפט הרכבי על בר כוכבא, שבנה "חצי גשר על פני תהום" – האם היא מוצדקת? דוגמה לחוללות הם אנשי השומר שמחוללים מציאות אחרת של כוח מגן יהודי, הרבה מעבר למה שיכלו לתפוס באותה עת; החלוצים מפחידים את אותו מחנה החפץ לשקוט על השמרים; כוח האמונה להעז ולעשות – מי שלא מעז לא עושה. יכולתו של היחיד לשנות את מהלך ההיסטוריה; מנהיג איננו יכול ללא שליחים / מאמינים, שיאמינו בדרכם מתוך הנעה עצמית – ראש אמ"ן אורי שגיא בפרשת חטיפת מוסטפא דיראני כמקרה בוחן; על חשיבות לימוד הדינמיקה של המערכת השלטונית – חשיבות תפקיד המזכיר הצבאי כתחנה בדרך התפתחותו של מצביא.

• פרק 13 – החד פעמיות של האסטרטגיה:

בפרק זה: המצביאות נמצאת במקום של "יש קונה את עולמו בשעה אחת ויש המאבד את עולמו בשעה אחת" ולכן קשה כל כך ללמד אסטרטגיה, שמרכיבי ההצלחה שלה היא תמיד חד פעמית;  זוהי אמנות החד פעמי; גם המודיעין אינו פטור מבעית החד פעמיות של אירועים; בעיית ניכוס היכולות משאלות טכניות לשאלות של ניבוי; לאיש המודיעין שמפעים אותנו בידע הטכני שבידיו אין יכולות עדיפות לענות על שאלות כמו "איך האויב יפעל כתוצאה מפעולותי; שגיאות של ניבוי נתפסות אצלנו שלא בצדק כמחדל; לדוגמה: האם ניתן לחזור על תהליך ההתנתקות מרצועת עזה מחדש באותה הדרך? המערכת מסתגלת, היריב מסתגל, שום דבר לא נשאר כשהיה. החלוץ חייב לפרוץ את מסגרת הסמכות כדי להשיג את המטרה – וינגייט כמשל. חוללות עצמית שהיא מעבר לגבולות הסמכות, ואם הסמכות נפרצת חזק מידי החלוץ יכול לאבד את מעמדו ותפקידו – "חלוציות מתחת לרדאר"; משמע, חלוץ חייב תמיד להיות מוכן לשלם את המחיר. גם החלוציות היא במידה רבה חד פעמית: החלוץ לא יכול לחקות את החלוציות של אתמול. החלוציות עוברת גם היא טרנספורמציה. ברגעי מבחן, מצביא נבחן בחלוציות שלו.

–