תקציר: בעוד שבעבר האיחוד האירופי היה יכול "לחנך" מדינות קטנות כמו סלובקיה באמצעות איומים כלכליים, הנוכחות של בעל ברית חזק בבית הלבן משנה את מאזן הכוחות. הציר של ראש ממשלת סלובקיה, רוברט פיקו, כבר אינו אי מבודד; הוא חלק מרשת טרנס-אטלנטית שמבקשת להגדיר מחדש את המערב.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

במשך עשורים, האיחוד האירופי נתפס כפרויקט של התכנסות: תהליך, שבו מדינות מוותרות על נתחים מריבונותן לטובת ערכים משותפים, שגשוג כלכלי וביטחון קיבוצי. אך לאחרונה, נראה כי ה'מלט', המחבר את לבני האיחוד, מתפורר.

ראש ממשלת סלובקיה (ראו תמונה למטה), רוברט פיקו, האשים את האיחוד האירופי באופן חסר תקדים, בדיכוי חופש הביטוי, במניפולציה של בחירות, בצביעות במדיניות האנרגיה ובגרירת אירופה למלחמה ללא הסכמה דמוקרטית.

דבריו החריפים של פיקו, אינם רק התפרצות של פוליטיקאי 'פופוליסט', שנפצע קשה בשנה שעברה בניסיון התנקשות, בהשראת הווק הפרוגרסיבי; הם מייצגים שבר עמוק ומהותי שמאיים על עצם הלכידות של היבשת.

זו לא הייתה פליטת פה. זו הייתה האשמה מחושבת ושיטתית

(2025, Slavic Networks)

"אסור להחזיק בדעה אחרת באיחוד האירופי" הצהיר פיקו, וקבע כי חופש הביטוי באיחוד האירופי נרמס: "אם אתה אומר שאתה לא רוצה לשלוח כסף עבור נשק, אתה מיד מתויג כרשע. אתה נדחק הצידה." לדברי פיקו, כל הטיפול במלחמה באוקראינה בתוך האיחוד האירופי היה ההיפך מדמוקרטיה: ההתנגדות הושתקה, הופעל לחץ, ודעות חלופיות תויגו כבגידה.

פיקו נפצע קשה מהתנקשות בחייו ב- 16 במאי 2024, על רקע מדיניות פרו רוסית, והוא מאשים בגלוי את בריטניה במימון גורמי אופוזיציה פוליטיים פרוגרסיביים סלובקיים. "אם משרד החוץ הרוסי היה משלם לפעילים בסלובקיה כדי שיפעלו עבור המפלגה שלי, כבר הייתי יושב בכלא." אמר, ויזם חקיקה פלילית חדשה, האוסרת על השפעה של מדינות זרות בבחירות לפרלמנט.

פיקו האשים את מדינות אירופה המערבית בצביעות: "צרפת קונה גז טבעי נוזלי רוסי, אבל סלובקיה נענשת... איזה מין שטויות יש כאן שסלובקיה לא יכולה לקנות גז רוסי, בעוד שרוסיה היא אחת מספקיות ה-LNG הגדולות ביותר למדינות כמו צרפת?" הוא הודיע ​​כי סלובקיה, יחד עם הונגריה, יתבעו את הנציבות האירופית על איסור הגז, על ניצול לרעה של סמכות שהועברה במכוון באמצעות הצבעת רוב מיוחס, כדי לחסום את זכויות הווטו של חברות האיחוד. "ברגע שהמלחמה תסתיים, כל מדינה מערבית תמהר לחזור בה, ותראו צביעות בקנה מידה שמעולם לא ראיתם כמותה." הוא יישר קו בגלוי עם השקפת עולמו של דונלד טראמפ, והצהיר שהוא מסכים לחלוטין עם עמדתו של טראמפ, משום שהוא מדבר במונחים של כוח ומציאות, ולא אידאולוגיה, כמו באיחוד האירופי.

לדברי פיקו, האיחוד קורס לתוך עצמו, ונגרר לכאוס פוליטי. הוא תיאר את המערכת הפוליטית של האיחוד האירופי כבלתי מתפקדת באופן עמוק, עם קואליציות מקוטעות, סכסוכים פנימיים אינסופיים ומנהיגים השקועים בניהול משברים במקום במשול. "אי אפשר שיהיו חמש או שש מפלגות, שנאלצות למשול יחד לנצח. זה יוצר כאוס, שיתוק וחוסר יציבות."

"עובדות לא מפסיקות להתקיים משום שאסור לומר אותן", הצהיר. האיחוד האירופי חצה גבול, וסלובקיה לא תהיה עוד שותפה שקטה.

האשמותיו של פיקו נוגעות בנקודות הרגישות ביותר של הבירוקרטיה בבריסל, ומשרטטות תמונה של איחוד שאיבד את דרכו הדמוקרטית.

מוקדי החיכוך: טענותיו של פיקו נגד "הממסד" האירופי

פיקו הציב ארבעה עמודים מרכזיים לביקורת שלו, שכל אחד מהם מהדהדת בקרב קהלים רחבים גם במדינות אחרות באיחוד (כמו הונגריה ופולין לשעבר):

1. דיכוי חופש הביטוי: פיקו טוען כי בריסל כופה "תקינות פוליטית" נוקשה, שבה כל סטייה מהקונצנזוס הליברלי מתויגת מיד כקיצוניות או כהפצת דיסאינפורמציה.
2. מניפולציה של בחירות: הטענה כי מוסדות האיחוד משתמשים בתקציבים ובמנגנונים משפטיים כדי להחליש ממשלות שאינן מיישרות קו, ובכך מתערבים למעשה ברצון הבוחר הלאומי.
3. צביעות במדיניות האנרגיה: המעבר הכפוי לאנרגיה ירוקה, בעוד מדינות מרכז ומזרח אירופה משלמות את המחיר הכלכלי הכבד ביותר, נתפס בסלובקיה כניתוק מוחלט מהמציאות הכלכלית בשטח.
4. גרירה למלחמה ללא הסכמה: זוהי אולי הטענה הנפיצה ביותר. פיקו מאשים את האיחוד באימוץ קו מיליטריסטי בנוגע למלחמה באוקראינה, תוך התעלמות מהמחיר שמשלמים אזרחי אירופה ומבלי שניתנה לכך מנדט דמוקרטי מפורש מהעמים.

הדינמיקה של הפיצול: מזרח מול מערב?

הסדקים שפיקו מצביע עליהם חושפים מתח בין שתי תפיסות עולם:

התפיסה הפדרליסטית (בריסל)	התפיסה הריבונית (פיקו/אורבן)
אירופה כיישות אחת עם ערכים ליברליים אחידים.	אירופה כקונפדרציה של מדינות לאום ריבוניות.
סנקציות כלכליות על מדינות שמפרות את "שלטון החוק".	ראיית הסנקציות כסחיטה פוליטית וכלי לענישת מתנגדים.
תמיכה צבאית וכלכלית בלתי מתפשרת באוקראינה.	דרישה לפתרונות דיפלומטיים והפסקת הזרמת הנשק.

דברי פיקו מעלים שתי שאלות חשובות:

• השאלה האחת היא, כיצד תגיב בריסל.
• והשאלה השניה היא: כמה מנהיגים נוספים כבר חושבים אותו דבר - ומחכים לרגע הנכון לומר זאת

המשמעות האסטרטגית: האם האיחוד בסכנה?

"אירופה לא יכולה להיות חזקה כלפי חוץ אם היא אינה מכבדת את הגיוון הפוליטי שבתוכה פנימה." הסכנה האמיתית לאיחוד האירופי אינה "סלובקזיט" (פרישת סלובקיה), אלא שיתוק מבפנים. כאשר מדינות חברות מרגישות שהאיחוד פועל נגד האינטרסים הלאומיים שלהן, הן הופכות ל"סוסים טרויאניים" בתוך מנגנוני קבלת ההחלטות. האשמותיו של פיקו על "דיכוי דמוקרטי" הן דלק למדורה של תנועות אירו-סקפטיות בכל רחבי היבשת. אם בבריסל ימשיכו להתעלם מהקולות הללו או יגיבו רק בענישה, הסדקים עלולים להפוך לתהום שגם התקציבים הגדולים ביותר לא יוכלו לגשר עליה.

מדינות נוספות באיחוד, ששותפות לקו של פיקו

הקו הביקורתי של רוברט פיקו אינו פועל בחלל ריק. הוא חלק מגל גובר של "ריבונויות" (Sovereigntism) ותנועות אירו-סקפטיות המאתגרות את המרכז הפוליטי בבריסל. נכון לשלהי 2025, ניתן לזהות ציר של מדינות ותנועות שמאמצות נרטיב דומה, המשלב ביקורת על הליברליזם האירופי והפרוגרסיביות המערבית, התנגדות לסיוע צבאי לאוקראינה, ושאיפה להחזיר סמכויות מהאיחוד למדינות הלאום.

להלן המדינות המרכזיות השותפות לקו זה:

1. הונגריה: השותפה האסטרטגית (ויקטור אורבן): הונגריה היא "נושאת הדגל" של הקו הזה. ויקטור אורבן ופיקו פועלים כמעט בתיאום מושלם בנושאים רבים:

• אוקראינה ורוסיה: שתיהן מתנגדות להמשך הסיוע הצבאי לקייב ומקיימות קשרים אנרגטיים ודיפלומטיים עם מוסקבה. אורבן אף הכריז ב-2025 כי האיחוד האירופי נמצא ב"תהליך התפרקות" וכי המטבע המשותף הוא "ספינה שוקעת".
• ריבונות משפטית: הונגריה הובילה את המאבק נגד התניית תקציבים ב"שלטון החוק", טענה שפיקו אימץ בחום כהוכחה ל"סחיטה" מצד בריסל.

2. צ'כיה: ממשלת אנדריי באביש: בבחירות ה-3 וה-4 באוקטובר 2025, מפלגת ANO בראשות אנדריי באביש ניצחה בבחירות עם כ-34.5% מהקולות (80 מושבים), כשהיא מקדימה את קואליציית SPOLU הפרו אירופי, בראשות ראש הממשלה היוצא פטר פיאלה, שזכתה בכ-23.4% מהקולות (52 מושבים). עובדה זו יוצרת "טריו וישגראד" (הונגריה-סלובקיה-צ'כיה) שיחסום החלטות קריטיות של האיחוד בנושאי הגירה, אקלים וביטחון.

3. הולנד: הימין החדש בשלטון (חירט וילדרס): למרות היחלשותו של חירט וילדרס בבחירות 2025, השפעתו יוצרת סדק במערב אירופה:

• אירו-סקפטיות תקציבית: הולנד תחת השפעת הימין דורשת לצמצם משמעותית את התרומה ההולנדית לתקציב האיחוד ומתנגדת להרחבת סמכויות הנציבות בנושאי הגירה.
• הגירה: בדומה לפיקו, הממשלה החדשה בהולנד עדיין מקדמת מדיניות של "החרגה" (Opt-out) מחוקי ההגירה האירופיים.

4. איטליה: הפרגמטיזם המורכב (ג'ורג'יה מלוני): מלוני מציגה מודל מורכב יותר, אך היא שותפה אידאולוגית לחלק ניכר מטענותיו של פיקו:

• שמרנות תרבותית: איטליה מובילה את הקו נגד מה שמכונה בפי פיקו ומלוני כ"כפיית פרוגרסיביות" (Woke culture) על ידי בריסל.
• עם זאת: בניגוד לפיקו, מלוני שומרת על קו פרו-אוקראיני מובהק כדי לשמר את מעמדה כשותפה לגיטימית במערב, מה שיוצר לעיתים מתח בינה לבין הציר הסלובקי-הונגרי.

---

השוואת עמדות בין מדינות "הציר הריבוני" (2025)

נושא המחלוקת	הונגריה (אורבן)	סלובקיה (פיקו)	הולנד (וילדרס)	איטליה (מלוני)
סיוע צבאי לאוקראינה	התנגדות חריפה	התנגדות/עצירה	הסתייגות גוברת	תמיכה מובהקת
מדיניות הגירה	דחייה מוחלטת	דחייה מוחלטת	דרישה ל-Opt-out	שיתוף פעולה מותנה
קשרים עם רוסיה	קרובים מאוד	קרובים/פרגמטיים	קרירים	קרירים/עוינים
ביקורת על בריסל	"סחיטה ודיקטטורה"	"דיכוי דמוקרטי"	"בזבוז ריבונות"	"התערבות יתר"

השפעת ממשל טראמפ בארה"ב על הציר הזה

חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן בינואר 2025 חיזקה מאוד את 'הציר הריבוני' של פיקו, אורבן ושותפיהם. בעוד שבריסל וברלין רואות בטראמפ איום אסטרטגי, עבור מנהיגי הימין השמרני-פופוליסטי באירופה מדובר בשינוי פרדיגמה שמעניק להם לגיטימציה חסרת תקדים.

להלן ניתוח ההשפעות המרכזיות של ממשל טראמפ על הציר הזה:

1. מהשוליים למיינסטרים - "אפקט הלגיטימציה": דבריו של ויקטור אורבן בתחילת 2025 – "אתמול היינו כופרים, היום אנחנו המיינסטרים" – מסכמים את השינוי. חזרת טראמפ מוכיחה למצביעים באירופה שהמודל של "לאומיות קודמת לכל" (America First) אינו תקלה היסטורית, אלא מגמה עולמית מנצחת. פיקו משתמש בניצחון הזה כדי להדוף את הביקורת של האיחוד האירופי, בטענה שבריסל היא זו שנמצאת ב"צד הלא נכון של ההיסטוריה".

2. אוקראינה - סוף הקונצנזוס האירופי: זהו המקום שבו הציר של פיקו-אורבן הופך לכוח משפיע בפועל. טראמפ כבר הבהיר כי בכוונתו לצמצם את המעורבות האמריקאית במלחמה:

• החלשת המינוף של בריסל: כאשר ארה"ב מפסיקה להוביל את קו הסיוע הצבאי, למדינות כמו סלובקיה והונגריה קל הרבה יותר להטיל וטו על חבילות סיוע אירופיות.
• הסדר שלום כפוי: פיקו ואורבן ממצבים את עצמם כ"מבשרי השלום" שחזו את המדיניות של טראמפ, מה שמבודד את המנהיגים הניציים בגרמניה ובצרפת.

3. "הפרד ומשול" דיפלומטי: טראמפ נוטה לנהל יחסים דו-צדדיים (Bilateral) ולא מול גושים. הדבר יוצר דינמיקה מסוכנת לאחדות האירופית:

• הזמנות לבית הלבן: טראמפ עשוי להעניק עדיפות למנהיגים כמו פיקו ואורבן, ולהשאיר את נשיא צרפת או קנצלר גרמניה "בתור". יחס מועדף זה מעניק למנהיגים הללו כוח פוליטי אדיר מבית ומחליש את יכולת האיחוד להטיל עליהם סנקציות.
• מלחמות סחר: אם טראמפ יטיל מכסים על האיחוד האירופי (כפי שאיים), הוא עשוי להציע "פטורים" למדינות ידידותיות, ובכך לפרק את המדיניות הכלכלית המשותפת של האיחוד.

4. אידאולוגיה - המלחמה ב"ווק" (Woke): הברית בין טראמפ לציר הריבוני היא גם תרבותית. פיקו, בדומה לטראמפ, תוקף את מוסדות האיחוד האירופי כמי שמקדמים אג'נדה ליברלית קיצונית. בעידוד טראמפ, מדינות אלו מרגישות בטוחות יותר לחוקק חוקים נגד ארגוני חברה אזרחית, להגביל את חופש העיתונות ולהתנגד למדיניות הגירה רב-תרבותית, מבלי לחשוש מבידוד בינלאומי.

[לסקירת מאבקו של האיחוד האירופי באילון מאסק ובממשל טראמפ, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הקרקע רועדת מתחת לרגלי האיחוד האירופי!]

לסיכום: "הימין הקיצוני" כבר אינו קיצוני

בשנת 2025, הקו של פיקו אינו נחשב עוד לקיצוני או מבודד. הוא חלק מזרם מרכזי שבו מפלגות אירו-סקפטיות משתתפות בשלטון בבלגיה, פינלנד, קרואטיה ושבדיה. השבר שפיקו מתאר הוא לא רק סלובקי. הוא הופך להיות המציאות הפוליטית החדשה של אירופה.

בעוד שבעבר האיחוד האירופי היה יכול "לחנך" מדינות קטנות כמו סלובקיה באמצעות איומים כלכליים, הנוכחות של בעל ברית חזק בבית הלבן משנה את מאזן הכוחות. הציר של פיקו כבר אינו אי מבודד; הוא חלק מרשת טרנס-אטלנטית שמבקשת להגדיר מחדש את המערב.

[לאוסף המאמרים על גסיסת האיחוד האירופי, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על גסיסת האיחוד האירופי.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הקרקע רועדת מתחת לרגלי האיחוד האירופי!

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על גסיסת האיחוד האירופי, ייצור ידע, 21/12/25.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), הקרקע רועדת מתחת לרגלי האיחוד האירופי!, ייצור ידע, 10/12/25.