תקציר: המסורת המקראית מתארת ממלכה עשירה, מאורגנת ומרשימה, אולם ההיסטוריה הארכיאולוגית והמדינית מצביעה גם על הקשר בין התחזקות ישראל לבין חולשת המעצמות הסובבות. במאמר זה נבחן את התנאים שהביאו לעלייתה של ישראל כמעצמה, מדוע לא שרדה לאורך זמן, ומה ניתן ללמוד מכך לגבי ישראל המודרנית.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ממלכת ישראל המאוחדת תחת דוד ושלמה (המאה ה־10 לפנה"ס) נחשבת לשיא כוחו המדיני והצבאי של עם ישראל בעת העתיקה. אף שהייתה קטנה יחסית בשטח ובאוכלוסייה, היא הצליחה להפוך למעצמה אזורית.

המסורת המקראית מתארת ממלכה עשירה, מאורגנת ומרשימה, אולם ההיסטוריה הארכיאולוגית והמדינית מצביעה גם על הקשר בין התחזקות ישראל לבין חולשת המעצמות הסובבות. במאמר זה נבחן את התנאים שהביאו לעלייתה של ישראל כמעצמה, מדוע לא שרדה לאורך זמן, ומה ניתן ללמוד מכך לגבי ישראל המודרנית.

התרחבות טריטוריאלית והישגים צבאיים

דוד הצליח להכניע את שכניה הקרובים של ישראל - פלשתים, מואב, אדום, ארם־צובא - ולבסס חגורת שליטה סביב ישראל (שמואל ב’ ח). בכך השיג גישה לנתיבי סחר חיוניים והעניק לירושלים מעמד מרכזי. בנוסף, הוא ייסד צבא קבע מקצועי ושילב יחידות שכירי חרב ("הכרתי והפלתי"), מה שאפשר לממלכה להקרין עוצמה מחוץ לגבולותיה (Younger, 1990).

דיפלומטיה ובריתות אסטרטגיות

שלמה חיזק את ההגמוניה באמצעות קשרים דיפלומטיים עם מעצמות מרכזיות. נישואיו לבת פרעה יצרו ברית עם מצרים, והברית עם צור סיפקה לישראל מומחיות ימית ויכולת להשתלב בכלכלה הבינלאומית (Knauf & Guillaume, 2016).

עוצמה כלכלית ומערכת מנהלית

הסחר הימי (באמצעות הפיניקים) והיבשתי (דרך המלך) הפך את ישראל לשחקן מרכזי במערכת הכלכלית האזורית. הכנסות ממסים ומסחר סיפקו משאבים לבניית פרויקטים מונומנטליים: בית המקדש, ארמונות וביצורים. שלמה ארגן מערכת מיסוי־מחוזות ששימשה בסיס לשלטון ריכוזי (Mazar, 2007).

מרכז דתי־תרבותי

בניית בית המקדש בירושלים לא הייתה רק אירוע דתי אלא גם מהלך פוליטי־תרבותי. ירושלים הפכה למוקד סמלי שעיגן את זהות הממלכה והקרין יוקרה בינלאומית (Halpern, 2001).

חלונות גיאו־פוליטיים: ישראל בוואקום המעצמתי

כדי להבין את עלייתה של ישראל, חשוב להדגיש: היא לא התרחשה בחלל ריק אלא במערכת שבה מעצמות־על היסטוריות נסוגו זמנית:

• מצרים: לאחר ימי רעמסס השלישי נכנסה לשפל פוליטי, עם פיצול פנימי וחולשה צבאית (Kitchen, 1986).
• אשור: שקועה במאבקי ירושה ולא הקרינה עוצמה דרומה.
• בבל: עדיין לא התבססה כאימפריה דומיננטית.
• האימפריה החיתית: קרסה כבר במאה ה־12 לפנה"ס.

במצב זה נוצר "חלון גיאו־פוליטי" שבו אף מעצמה חיצונית לא שלטה ישירות באזור. ישראל ניצלה את הוואקום הזה כדי להתעצם, כמעט כתחליף מקומי למעצמות נעדרות.

דוגמאות היסטוריות נוספות להפיכת מדינות קטנות למעצמות, בעקבות חולשת המעצמות הגדולות

• אתונה: עלתה כמעצמה ימית לאחר נסיגת פרס מהים האגאי במאה ה־5 לפנה"ס.
• ונציה: התעצמה במזרח הים התיכון בעקבות היחלשות האימפריה הביזנטית.
• הולנד: פרחה במאה ה־17 בזמן היחלשות ספרד.
• סינגפור: עלתה כמרכז פיננסי בתקופה שבה מעצמות קולוניאליות נסוגו מדרום־מזרח אסיה.

גורמי השחיקה והנפילה

על אף עוצמתה, ממלכת ישראל המאוחדת לא החזיקה מעמד ממספר סיבות:

1. תלות במנהיגות אישית: עוצמת הממלכה הייתה קשורה בכריזמה וביכולות של דוד ושלמה.
2. משבר פנימי: מיסוי כבד וגיוסי כפייה גרמו לפילוג בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה (מלכים א’ י"ב).
3. חזרת המעצמות: עם עליית אשור במאה ה־9 לפנה"ס, ישראל איבדה את יתרונה היחסי.
4. כלכלה פגיעה: שליטתה של ישראל בדרכי סחר הייתה זמנית; כשהמעצמות חזרו לשלוט בהן, היתרון נעלם.
5. סטגנציה וזהות מתערערת: המסורת הנבואית מצביעה על שחיתות דתית וחברתית כגורם נוסף להיחלשות (עמוס ה’; הושע ד’).

השוואה לישראל המודרנית

גם כיום ישראל היא מדינה קטנה שהפכה למעצמה אזורית. הצלחתה קשורה לשילוב בין יכולות פנימיות (צבא, טכנולוגיה, כלכלה) לבין תנאים חיצוניים – קריסת מדינות ערב המרכזיות (עיראק, סוריה, לוב), חולשת מצרים ומעורבות בינלאומית מוגבלת.

כמו בימי דוד ושלמה, השאלה היא מה יקרה כאשר "החלון" ייסגר – למשל, אם מעצמות אזוריות כמו איראן או טורקיה יחזקו את שליטתן, או אם ישראל תסבול ממשבר פנימי חריף.

לסיכום

ממלכת דוד ושלמה עלתה למעמד של מעצמה בזכות שילוב של יכולות פנימיות ונסיבות חיצוניות – ואקום מעצמתי. אך היא לא הצליחה לשמר את מעמדה לאורך זמן. ההיסטוריה מלמדת שגורל מדינות קטנות כמעצמות תלוי לא רק בכוחן הצבאי־כלכלי אלא גם ביכולתן לנצל חלונות גיאו־פוליטיים נדירים, ולשמר לכידות פנימית מול חזרתם של שחקנים גדולים. ישראל המודרנית ניצבת בדיוק בצומת דומה: חלון הזדמנות היסטורי, אך כזה שעתידו אינו מובטח.

[לאוסף המאמרים על ישראל כמעצמה אזורית, היום ובעבר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על ישראל כמעצמה אזורית, היום ובעבר.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: קיפאון - סטגנציה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על ישראל כמעצמה אזורית, היום ובעבר, ייצור ידע, 27/9/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון – סטגנציה: הארגון נסדק מתחת למעטה הקרח…, ייצור ידע, 12/4/14.

• Finkelstein, I., & Silberman, N. A. (2001). The Bible Unearthed: Archaeology’s New Vision of Ancient Israel and the Origin of Its Sacred Texts. Free Press.
• Halpern, B. (2001). David’s Secret Demons: Messiah, Murderer, Traitor, King. Eerdmans.
• Kitchen, K. A. (1986). The Third Intermediate Period in Egypt (1100–650 BC). Aris & Phillips.
• Knauf, E. A., & Guillaume, P. (2016). A History of Biblical Israel: The Fate of the Tribes and Kingdoms from Merenptah to Bar Kochba. Equinox.
• Mazar, A. (2007). Archaeology of the Land of the Bible, 10,000–586 BCE. Yale University Press.
• Younger, K. L. (1990). Ancient Conquest Accounts: A Study of Ancient Near Eastern and Biblical History Writing. Sheffield Academic Press.