תקציר: עד לתום החקירה בקונגרס האמריקני, מיותר לטעמי לעסוק בסוגיה, איזה עמותות מומנו בכספי משלם המיסים האמריקני וכמה. העיקרון חשוב הרבה יותר להבנה: בעידן המודרני הפכו העמותות - שהוקמו במקור כדי לשרת מטרות ציבוריות - לכלי אסטרטגי, למתדלק העיקרי של 'הפיכות הצבע'. כך מכונים הניסיונות הרבים בעשורים האחרונים, להפלת שלטון באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך, בגיבוי בינלאומי ובהשתתפות 'ארגוני זכויות'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על תופעת 'מהפכות הצבע' בעידן הווק. למאמר הקודם:

• פנחס יחזקאלי: המחאה היא בעצם ניסיון לבצע 'מהפכת צבע' (Color Revolutions).
• פנחס יחזקאלי: 10 ממים אינטרנטיים על 'מהפכת הצבע' הישראלית.

*  *  *

בעת כתיבת שורות אלה, מתנהלת חקירה משמעותית בקונגרס האמריקאי, בהובלת מחוקקים רפובליקנים, לבחינת חשדות כי כספי מימון פדרלי של ממשל ביידן הגיעו, במישרין או בעקיפין, לעמותות ישראליות שהיו מעורבות במחאות נגד הרפורמה המשפטית בישראל בשנת 2023. החקירה מתמקדת בטענה כי היה שימוש בכספי משלם המסים האמריקאי לביצוע 'מהפכת צבע', שנועדה להפיל את ממשלתו הדמוקרטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

'מהפכת צבע' ו'מהפכת צבע אלקטורלית'

'מהפכת צבע' היא ניסיון להפלת שלטון באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך, בגיבוי תקשורת מגויסת ובסיוע פוליטי בינלאומי ובהשתתפות ארגוני זכויות. מאפיינים נוספים:מימון עמותות, נרטיב גלובלי של זכויות אדם, שימוש באמצעי תקשורת, ותיאום בין פעילים פוליטיים ועמותות.

מהפכת צבע לא חייבת להתממש בהפלת ממשלה והיא יכולה, כמו בפולין ב- 2023, להימשך עד מועד הבחירות החוקיות בתקווה להביא למהפך שלטוני (תופעה המכונה: 'מהפכת צבע אלקטורלית: שימוש באותם כלים (עמותות ממומנות, קמפיינים בינלאומיים, מימון עתק של "חברה אזרחית", הטמעת נרטיבים בתקשורת ובמערכת המשפט) שגם אם לא הצליח להפיל שלטון ברחוב, הוא מכוון תודעתית ותשתיתית את הציבור, כך שהבחירות עצמן ישמשו ככלי להחלפת שלטון (Levitsky & Way, 2010; Bunce & Wolchik, 2011).. [ראו הרחבה בסוגיה זו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: המחאה היא בעצם ניסיון לבצע 'מהפכת צבע' (Color Revolutions)].

במחקר האקדמי אנו מכירים את המונח "Electoral Revolutions", משנות ה־2000 (Bunce & Wolchik, 2006; Way, 2008). הכוונה היא בדיוק לתופעה שבה כלים וטקטיקות המזוהות עם 'מהפכות צבע' – קואליציות אזרחיות, מימון חיצוני, שימוש במדיה בינלאומית, תעמולה על טוהר הבחירות – מופעלים לא בהכרח ברחובות אלא בתוך מסגרת הבחירות עצמן, כדי להפיל ממשלות ימין באמצעות הקלפי.

ובחזרה לחקירת הקונגרס

בראש החקירה עומדים חברי הקונגרס ג'ים ג'ורדן, יו"ר ועדת המשפטים של בית הנבחרים, ובריאן מאסט, יו"ר ועדת החוץ. ועדות אלו פתחו בבדיקה מקיפה ששמה לה למטרה להתחקות אחר מסלול הכספים שהועברו מהסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי (USAID) ומחלקת המדינה לגופים שונים [ניתן למצוא את המזכר המקורי של ועדת המשפטים של בית הנבחרים בקישור הבא: The Biden-Harris Administration's Funding of Anti-Netanyahu Non-Governmental Organizations].

עד לתום החקירה, מיותר לטעמי לעסוק בסוגיה, איזה עמותות קיבלו מימון וכמה. העיקרון חשוב הרבה יותר להבנה: בעידן המודרני הפכו העמותות למתדלק העיקרי של 'הפיכות הצבע'.

עידן מהפכות הצבע

מאז נפילת ברית המועצות בראשית שנות ה־90 של המאה הקודמת, עבר עולם המחאות מהפך דרמטי. אם בעבר נתפסה מחאה כתגובה אותנטית של ציבור זועם - פועלים רעבים, סטודנטים מתוסכלים או מיעוטים נרדפים - הרי שבעשורים האחרונים, מאחורי חלק גדול מן המחאות הפוליטיות עומד מנגנון מתוחכם של מימון וגיבוי בינלאומי, לוגיסטיקה ותיאום. עמותות וקרנות בינלאומיות משמשות נתיב מרכזי להזרמת כספים ע"י גורמים מעוניינים, והם המאפשרים את התארגנות המחאות. מהפכות אלה מכונות: "מהפכות צבע". משמע, מהפכות שבהן הסמלים, התשתיות והתקשורת הם לא פחות חשובים מהזעם הציבורי עצמו (Way & Levitsky, 2010). תהליך זה הוא אחד ממאפייניה הבולטים של תחילת המאה ה- 21.

הדומה בין מהפכות הצבע

1. שימוש בסמל אחיד – ורד בגיאורגיה, כתום באוקראינה, דגלים שחורים במחאות בלפור שעברו לשימוש בדגל ישראל מאז נובמבר 2022.
2. מימון עמותות – בכל המקרים ניכרת זרימת כספים חיצונית לעמותות מקומיות.
3. התערבות זרה – בכל המקרים עולה השאלה האם מדובר בעזרה לחברה אזרחית או בפגיעה בריבונות.
4. תמריץ כלכלי – בכל מקום שבו המחאות התארכו, נוצרה מערכת כלכלית שלמה סביבן.

עמותות כנתיב להזרמת כסף

עמותות הוקמו במקור כדי לשרת מטרות ציבוריות, אך במציאות הפוליטית של ימינו הן הפכו גם לכלי אסטרטגי. בשונה ממפלגות או תנועות פוליטיות רשמיות, עמותות נהנות מתדמית של "חברה אזרחית" נטולת אינטרסים. עובדה זו מאפשרת להן לקבל מימון ממשלות זרות, מקרנות 'פילנתרופיות' ומתאגידים בינלאומיים, בלי להיתפס, ישירות, כ"סוכנים פוליטיים" (Carothers & Brechenmacher, 2014).

למנגנון הזה מספר מאפיינים קבועים:

1. הזרמת כספים חיצונית – ממשלות וקרנות מחו"ל מעבירות משאבים לעמותות מקומיות.
2. הכסף מתורגם ללוגיסטיקה – הכסף מממן הפגנות, יועצים משפטיים, קמפיינים ברשתות, ציוד, ואפילו מערכות תקשורת פנימיות. כך הוא מזרים לאנשי המחאה כסף רב ומספק פרנסה. יתרה מכך: בגלל תופעת ההשתקה והקיטוב, אנשים צורכים שירותים רק מ'הדומים להם', מה שמגדיל את הכנסות 'אנשינו', גם בדרכים עקיפות.
3. לגיטימציה מזוייפת – העמותות מציגות עצמן כארגוני זכויות, מה שמגן עליהן מפני האשמות בהתערבות זרה ישירה.
4. שימור התהליך – ככל שהמחאה נמשכת, כך זורמים יותר תקציבים, נוצרות עוד משרות, והמחאה הופכת לפרויקט מתמשך ולא לאירוע זמני.

מהפכות הצבע בעולם

הונגריה 2002:

הבחירות בהונגריה בשנת 2002 - שבהן מפלגת פידס של ויקטור אורבן הפסידה במפתיע מול קואליציה בראשות הסוציאליסטים (MSZP) - נשאו סממנים של "מהפכת צבע" מתוחכמת:

1. מימון חיצוני ועמותות – כבר בסוף שנות ה־90 פעלו בהונגריה עמותות זכויות וארגונים אזרחיים שקיבלו מימון נרחב מקרנות בינלאומיות, ובראשן Open Society Foundations של ג’ורג’ סורוס, יליד הונגריה. עמותות אלו פעלו להעצמת החברה האזרחית, אך בפועל ניהלו קמפיינים חינוכיים־פוליטיים נגד ממשלת אורבן (Krasztev & Til, 2015).
2. נרטיב "שמירה על הדמוקרטיה" – בדיוק כמו במהפכות צבע אחרות, הופץ נרטיב כי ממשלת הימין של אורבן "מאיימת על הדמוקרטיה". עמותות וארגונים מקומיים הפיצו מסרים אחידים ברוח זו, וזכו לגיבוי תקשורתי נרחב.
3. חיבור בין עמותות לאופוזיציה פוליטית – הפעילות האזרחית לא הייתה מנותקת מן המערכת הפוליטית; היא התחברה ישירות למפלגת ה־MSZP (הסוציאליסטים ההונגריים), שהפכה את "הדמוקרטיה בסכנה" למסר המרכזי בקמפיין הבחירות.
4. הפתעה אלקטורלית – למרות תחזיות על ניצחון של אורבן, התרחשה "תנודת קולות" חריגה, במיוחד בקרב צעירים ועירוניים, תוצאה שיוחסה ל"קמפיינים האזרחיים" שתודלקו בכספים חיצוניים ובתעמולה מתוזמרת (Tóka, 2004).
5. גיבוי בינלאומי משמעותי של האיחוד האירופי.

מאז 2002, הצביעו אורבן ואנשיו הצביעו על האירוע כנקודת מפנה. לשיטתם, ההפסד בבחירות המחיש, כיצד רשת עמותות ממומנת מבחוץ יכולה לשנות תוצאה פוליטית במדינה ריבונית. טענה זו הפכה בהמשך לנימוק מרכזי של ממשלת פידס להגבלת מימון זר לעמותות בהונגריה אחרי שחזרה לשלטון ב־2010 (Buzogány, 2017).

מהפכת הוורדים בגיאורגיה (2003): ב־2003 התרחשו מחאות ענק בגאורגיה, שהובילו להפלתו של הנשיא שוורדנדזה. הן אורגנו באמצעות עמותות מקומיות, שקיבלו סיוע נרחב מקרנות מערביות, במיוחד Open Society Foundations. פעילים גיאורגים אומנו בטכניקות של "אי־ציות אזרחי", והשתמשו באמצעי תקשורת חדשים להפצת מסרים אחידים. סמלי ורד אדום הפכו לאייקון המחאה – דוגמה מובהקת לשימוש בצבע וסמל כתחליף לאידאולוגיה מסודרת (Beissinger, 2007).

המהפכה הכתומה באוקראינה (2004):

גם באוקראינה, בשנת 2004, התגלתה תמונה דומה. העמותות שימשו לתיאום מחאות המונים בעקבות זיופים בבחירות. הקרנות המערביות מימנו קמפיינים תקשורתיים, הכשרת פעילים צעירים והפצת סמלי המחאה – סרטים כתומים. "המהפכה הכתומה" שינתה את המפה הפוליטית במדינה והיוותה מקרה מבחן מרכזי לדיון על גבולות הלגיטימיות של מימון זר (McFaul, 2005).

האביב הערבי (2011):

במהלך "האביב הערבי", עמותות זכויות, בלוגרים מקומיים וקרנות בינלאומיות יצרו רשתות חוצות גבולות. מחקרי עומק הראו כיצד גופי חברה אזרחית בתמיכה מערבית שימשו להפקת "שפת מחאה גלובלית" שהתבססה על זכויות אדם, דמוקרטיה וחירות (Howard & Hussain, 2013).

במצרים, עמותות מקומיות שקיבלו מימון זר סייעו ביצירת תשתיות למחאת כיכר תחריר. גם כאן ניכרה המעורבות של קרנות בינלאומיות שסיפקו ידע, הדרכה ומשאבים, תוך שימוש בשיח של זכויות אדם כדי לחזק את הלגיטימציה למחאה (Carothers, 2011).

בכל העולם הערבי הביאו המחאות לערעור השלטון, אבל מי שהזדרז לתפוס את השלטון הייתה האופוזיציה המאורגנת הגדולה מכולן של האחים המוסלמים.

פולין (2023)

בבחירות הפרלמנטריות בשנת 2023 הובסה קואליציית הימין במאמץ בינלאומי מתואם ומתוזמר, של קמפיינים פוליטיים ותקשורתיים מתואמים היטב, בגיבוי פוליטי ובמימון חיצוני של האיחוד האירופי וממשל ביידן בארצות הברית. לטענתם, לצד גופי השלטון והמדיה הציבורית, הותירו רושם של תהליך מתוזמר – וכך נוצר הדמיון למהפכות צבע דוגמת אוקראינה או גיאורגיה. בלט בתהליך, המאמץ הבין לאומי לדה לגיטימציה לממשלה הפולנית, תוך השוואה להונגריה של אורבן ולתורכיה (כך קורה גם בישראל). במקרה זה הניסיון לבצע 'מהפכת צבע' ולהפיל את הממשלה נמשך עד מועד הבחירות (נראה שזה יהיה המצב גם בישראל), והממשלה התחלפה בהליך דמוקרטי סדור, כמו בהונגריה ב- 2003.

'כלכלת מחאה' בעידן הווק: המהפכה מעשירה את תומכיה

במאה ה־21, ובעיקר בעידן הווק (Woke). המחאה הפכה לא רק לאמצעי לשינוי פוליטי אלא גם לתעשייה של ממש – מקור הכנסה קבוע לאלפי פעילים, ארגוני זכויות ועובדי חברה אזרחית. בעידן זה, 'עמותה' אינה עוד כלי להגשמת רצונות חברתיים, אלא בעיקר מנגנון עסקי־פוליטי, שבו הכסף מייצר מחאה, והמחאה בתורה מייצרת עוד כסף (Hopgood, 2013).

• פעילים מועסקים במשרה מלאה בעמותות.
• עמותות מגישות בקשות מימון לקרנות בינלאומיות, ותלויות בהמשכיות המחאות כדי להצדיק את התקציבים.
• התקשורת הגלובלית מעצימה את המחאות, מה שמושך תורמים נוספים.

בכך נוצר פרדוקס: בעוד שבשיח הציבורי המחאה מוצגת כדרישה לשינוי, מבחינה מוסדית יש תמריץ להמשך המשבר. ככל שהמשבר נמשך – כך גוברת הזרמת הכספים. תעשייה זו מתוחזקת לא רק על ידי אידאולוגיה אלא גם על ידי מנגנוני רווח (Hopgood, 2013).

מהפכת הצבע הישראלית מאז נובמבר 2022

נקודת הפתיחה: ב־1 בנובמבר 2022 נערכו בישראל בחירות שהובילו להקמת ממשלה בראשות בנימין נתניהו, בתמיכת מפלגות ימין, חרדים וציונות דתית. מיד עם הצגת תוכניות לרפורמה משפטית בינואר 2023, פרצה מחאה רחבת־היקף שהציגה עצמה כמאבק על "שמירת הדמוקרטיה". אולם כבר מראשיתה ניכרו בה סממנים מובהקים של מהפכת צבע: סמל אחיד (דגלי ישראל), שפה אחידה ("דמוקרטיה או מרי"), מיצגים ויזואליים מתוזמרים, ותיאום הדוק בין עמותות וארגונים שונים (Shalem, 2023).

עמותות ומימון: במרכז המחאה עמדו עמותות ותיקות – ארגוני זכויות, תנועות סטודנטים, עמותות משפטיות – שקיבלו מימון מקרנות בינלאומיות, ממשלות זרות, וגופים פילנתרופיים ישראליים. חלק מהתקציבים שימשו למימון פרסום מסיבי, ציוד טכני, משרדי מטה, שכר לאנשי מקצוע וליווי משפטי למפגינים. בכך נבנה מנגנון של "מחאה מתמשכת", המגובה באמצעים לוגיסטיים שאינם מאפיינים מחאה ספונטנית (Institute for Zionist Strategies, 2023).

מאפייני מהפכת צבע הישראלית:

• סמל אחיד – שימוש מסיבי בדגלים שחורים ב'מהפכת בלפור', ובדגלי ישראל מאז נובמבר 2022, יצר אחידות חזותית, בדומה למהפכות צבע אחרות.
• קמפיינים בינלאומיים – המחאה זכתה לליווי של כלי תקשורת עולמיים, עם הצגת נרטיב של "דמוקרטיה בסכנה".
• תיאום ארגוני – מאות ארגונים פעלו יחד, מסטודנטים ועד טייסי מילואים, תוך חיבור באמצעות פלטפורמות עמותתיות.
• מימון זר – דו"חות עמותות העלו כי חלק ניכר מהמימון הגיע מקרנות בחו"ל, דבר שעורר ויכוח על התערבות חיצונית בפוליטיקה הישראלית (NGO Monitor, 2023).

תעשיית המחאה: בדומה למקרים קודמים בעולם, המחאה בישראל יצרה "כלכלה פנימית": עמותות דיווחו על תקציבים מוגדלים, חברות יח"צ ופרסום נהנו מהקמפיינים, ופעילים מצאו תעסוקה קבועה. בכך ניתן לראות כי מהפכת הצבע הישראלית אינה רק תופעה פוליטית אלא גם כלכלית – מחאה שהפכה למנגנון מתוחזק ומתמשך.

לסיכום

עמותות - שמוסדו ככלי דמוקרטי חיוני - הפכו בעידן הווק למנגנון מסוכן לערעור יציבות מדינות! בין אם בגיאורגיה, אוקראינה, טוניס או בישראל, הדפוס ברור: עמותות משמשות נתיב כסף מרכזי למהפכות צבע. בעידן הווק, המחאה הפכה מתופעה אותנטית לתעשייה, ועמותות הפכו לכלי אסטרטגי במאבקים פוליטיים. בישראל, מאז נובמבר 2022, מתרחשת "מהפכת צבע" לכל דבר – עם סמל אחיד, תיאום ארגוני, מימון זר ותמריצים כלכליים.

ההשלכה הגדולה היא שמחאה איננה עוד ביטוי ספונטני של רצון עממי. במקרים רבים, היא ביטוי של מנגנון כלכלי־פוליטי גלובלי, שבו עמותות הן לא רק שחקן צדדי אלא נתיב הכסף המרכזי שמתדלק את גלגלי המהפכה.

אבל, כאשר הכסף זורם ממקורות חיצוניים, נוצר פער בין "רצון העם" לבין "רצון המממן". הפער הזה מעלה שאלות יסוד לגבי ריבונות, לגיטימציה דמוקרטית, ואף לגבי עצם ההבחנה בין "מחאה" לבין "מבצע פוליטי מתוזמר" (Diamond, 2019).

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו שלך ד"ר פנחס יחזקאלי: המחאה היא בעצם ניסיון לבצע 'מהפכת צבע' (Color Revolutions).

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), המחאה היא בעצם ניסיון לבצע 'מהפכת צבע' (Color Revolutions), ייצור ידע, 17/3/25.
• Beissinger, M. R. (2007). Structure and Example in Modular Political Phenomena: The Diffusion of Bulldozer/Rose/Orange/Tulip Revolutions. Perspectives on Politics, 5(2), 259–276.
• Carothers, T. (2011). The New Global Marketplace of Political Change. Carnegie Endowment for International Peace.
• Carothers, T., & Brechenmacher, S. (2014). Closing Space: Democracy and Human Rights Support Under Fire. Carnegie Endowment for International Peace.
• Diamond, L. (2019). Ill Winds: Saving Democracy from Russian Rage, Chinese Ambition, and American Complacency. Penguin.
• Hopgood, S. (2013). The Endtimes of Human Rights. Cornell University Press.
• Howard, P. N., & Hussain, M. M. (2013). Democracy’s Fourth Wave? Digital Media and the Arab Spring. Oxford University Press.
• McFaul, M. (2005). Transitions from Postcommunism. Journal of Democracy, 16(3), 5–19.
• NGO Monitor. (2023). Foreign Funding and the Israeli Judicial Reform Protests. Retrieved from https://www.ngo-monitor.org
• Shalem, Y. (2023). The Israeli Protest Movement and the Struggle over Judicial Reform: A Case Study in Civil Resistance. Israel Affairs, 29(6), 975–995.
• Way, L. A., & Levitsky, S. (2010). Competitive Authoritarianism: Hybrid Regimes after the Cold War. Cambridge University Press.