תקציר: המלחמה עם איראן ממש לא הסתיימה. היא נקלעה להשהיה שממתינה ללימוד ולהפקת לקחים מהמערכה האחרונה, במאמץ לבניית הגיון מלחמה איראני חדש, ובניין כוח מותאם לכך. ישראל זכתה בינתיים לפסק זמן להתארגנות מחודשת ולמיצוי פוטנציאל המציאות האסטרטגית שנוצרה בעקבות המלחמה הארוכה שהחלה בשבעה באוקטובר 2023.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון ישראל היום, ב- 10 באוגוסט 2025. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.

* * *

שנים עשר ימי הלחימה במתקפה האחרונה נגד איראן היו מערכה נוספת במלחמה הישראלית המתמשכת בין ישראל לאיראן.  למערכה זו לסיכול פרויקט הגרעין האיראני, קדמו הכנות של כמעט שני עשורים. אבל להערכת הישגי המערכה בהשפעתם לטווח הארוך, יש להציב אותה במסגרת הכוללת של מלחמה אזורית הנמשכת כבר כמה עשורים.

בתוך כך, חשוב למקם את המתקפה הממוקדת לאיראן, כמערכה המשולבת במסגרת המלחמה המתמשכת, שפרצה בשבעה באוקטובר 2023, כמהלך שהתאפשר מתוך רצף ההישגים שהשיגה ישראל בכל זירות המלחמה בעיקר בזירת הצפון.

בסתיו האחרון, במעבר הישראלי למתקפה נגד חיזבאללה, הוכו קשה מערכים מרכזיים של חיזבאללה בהם כוח הקומנדו רדואן שיועד לכיבוש הגליל, ומערכת האש הרקטית בהיקיפה הרחב. חיזבאללה כארגון צבאי אמנם לא הושמד, אך רעיון המלחמה שלו השתבש. בתנאים אלה חיזבאללה לא היה יכול למלא את ייעודו לפעול נגד ישראל בזמן מתקפה ישראלית נגד איראן. במקביל קרס בסוריה שלטון אסאד, ומערכות ההגנה האווירית שהיו פרוסות בסוריה הושמדו על ידי חיל האוויר הישראלי. בכך נפתחה הדרך לפעולה ישראלית באיראן.

שאלת התכלית למתקפה

למרות התנאים החדשים שהושגו בלחימה בזירת לבנון, עדין נותרה בעינה השאלה הגדולה שבמשך למעלה מעשור הטילה צל כבד של ספק ביחס לתועלת הפעולה נגד הגרעין האיראני:  האם  ההישג הטקטי הצפוי בתקיפה מוצלחת של  המטרות באיראן,  יכול להוביל להישג אסטרטגי ששולל לתקופה ארוכה את האיום האיראני על ישראל?

ביציאה למתקפה, ראש הממשלה נתניהו הגדיר שלוש מטרות: חיסול האיום הגרעיני, חיסול יכולת ייצור הטילים וחיסול מערכת הטרור הצירית. להשגת מטרות אלה יש ביטוי פיזי בצבירת ההישגים  המבצעיים   בתקיפת המטרות באיראן. אולם הישגים אלה לכשעצמם, עדין לא מבטיחים שאיראן לא תשוב בזמן קצר  למאמצי ההתחמשות עד כדי השגת פצצה גרעינית. נכון כי הטלטלה שחוללה המתקפה הישראלית יכולה לחולל התקוממות עממית באיראן נגד המשטר עד כדי הפלתו. אולם הישג זה לא נכלל במטרות המלחמה ולא היה  מצוי בטווח יכולותיה הישירות של ישראל. 

האופן הברור בו הגדיר ראש הממשלה נתניהו את מטרות המערכה באיראן בהחלט סייע למיקוד הפעולה בכל ממדי הביצוע. אולם עצם הגדרתן הבהירה והמחושבת אינה מבטיחה כי הן אכן הושגו. בהיבט הזה, לתוצאת המערכה בת שנים עשר הימים נגד איראן יש יותר ממוקד  אחד לסיכום.  ישנו סיכום כמותי עובדתי למה שבוצע במספר הגיחות, במספר המטרות שהותקפו וכדומה, מה שמציג הישג מבצעי מופלא. במקביל מתקיים סיכום שמבקש להעריך את משמעות ההישג. בסיכום הזה המבט מתמקד במה שעתיד להתרחש. ובינתיים, המשטר באיראן שנותר על מקומו לא זנח את חלומו להשמדת ישראל, פועל לשיקום  כוחו הצבאי ועלול לשוב למאמצי פיתוח הגרעין. הנזק לכורים הגרעיניים כנראה איננו טוטאלי.  רפאל גרוסי ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית העריך שתוך חודשיים יוכלו לשוב באיראן להעשרת אורניום. עם כמות האורניום המועשר שהצטברה ואולי הוסתרה   במרחבי איראן והידע הטכני הקיים בקהילה המדעית האיראנית למרות סיכול הבכירים, אין לשלול את האפשרות כי  בתקופה  קצרה איראן תצליח  להגיע להשגת פצצה. למול הערכה  זו שאינה מופרכת, מתעוררת החרדה שמא למרות כל ההישג המבצעי חסר התקדים, עלולה להתפתח מציאות שתמנע מישראל את השגת תכלית המתקפה.

החרדה הזו בוודאי מחייבת מאמץ לבחינה מודיעינית ולמוכנות מבצעית מתאימה בישראל לקראת אפשרות לפעולת נקמה איראנית, שיכולה להפתיע.

ההישג שמעבר למוגדר במטרות המערכה – קריסת רעיון המלחמה האיראני

האיום האיראני העלול להתחדש אינו מתמצה בממדיו רק בהערכת היכולת ביחס למערכות הנשק שבידיו. את האיום במלוא משמעותו צריכים להעריך במבט מקיף על תפיסת המלחמה הכוללת של איראן, בהתבוננות על מה שקרה לה במהלך שתים עשר יממות המתקפה ובמבט על מה שקרה לה מאז פריצת המלחמה בשבעה באוקטובר 2023. התבוננות כזו  ממוקדת בניסיון להעריך את משמעות  הסדקים שנפערו בתפיסת המלחמה האיראנית נגד ישראל. זה במידה רבה מה שקרה לחיזבאללה במהלומה שספג  במתקפה של צה"ל בספטמבר אוקטובר 2024. למרות המכה הקשה,  הוא ממשיך להתקיים כארגון חמוש. הוא עדין מחזיק ביכולות צבאיות לפעולה נגד ישראל, אבל מה שבעיקר מקשה עליו הוא קריסת רעיון המלחמה שלו נגד ישראל. בתנאים החדשים הוא נזקק לא רק להצטיידות מחודשת באמצעי לחימה, הוא נזקק לגיבוש תפיסת מלחמה רלוונטית למצב החדש ובלעדיה הוא חסר כיוון מערכתי.

מערכת צבאית דומה לעיר. כשם שהמרחב העירוני אינו מסתכם בזהותו רק בכמות הבניינים הכלולים בו, יש לעיר רעיון אדריכלי ומרקם תרבותי וכלכלי שמעניק לה את עוצמתה. כך מערכת צבאית אינה מסתכמת בזהותה וביכולותיה רק במערכות הנשק שהיא מחזיקה. מה שיוצר למערכת צבאית את הייחוד ואת פוטנציאל היכולות, הוא תפיסת המלחמה כהגיון כולל, כרעיון אדריכלי,  שבו משולבים מערכות הנשק. הנשק לכשעצמו ללא תפיסת מלחמה שמכוונת את הגיון הפעלתו עם כל עוצמת פגיעתו הפיזית, אינו מתכנס לתוצאה מערכתית.

בהיבט הזה, מה שקרה באיראן, כמו מה שקרה לחיזבאללה, הוא ערעור היסודות לרעיון המלחמה שנבנה במהלך העשורים האחרונים למלחמה נגד ישראל.

ההנחה שהמשילה את החוסן החברתי הישראלי לקורי עכביש, הייתה יסוד מרכזי ברעיון המלחמה האיראני.  הם זיהו את המתח הלא פתור בו מתקיימת מדינת ישראל, בין שאיפתה להתקיים בנורמליות מערב אירופית, כאילו הייתה  דנמרק, לבין הכורח להקריב בניה במלחמה מתמשכת לאין קץ.  למיצוי המתח הזה מוקד רעיון המלחמה האיראני. על היסוד הזה הגה  קאסם סולמאני את  טבעת האש שתקיף את ישראל מכל עבריה על ידי הכוחות השלוחים ובהכוונת איראן. על היסוד הזה, נבנו מערכי אש לכל הטווחים מטילים בליסטיים ארוכי טווח ועד רקטות קצרות טווח בדגש על עוצמה כמותית. מדובר בנשק שתכליתו לפגוע בריכוזי האוכלוסייה, לזרוע הרס אימה וייאוש  עד כדי לגרום ליהודים לקום ולנטוש  את מדינת ישראל. ההנהגה האיראנית  האמינה שדי בחילול האימה וחרדת הקיום כדי להביא את ישראל לדעיכה עד כדי קריסה. ברעיון המלחמה הזה, ציפו להתיש את ישראל בתהליך הדרגתי מבלי להביא את המערכת הצבאית שבנו עד לכדי מלחמה כוללת. מבלי לסכן את האומה האיראנית והמולדת האיראנית במלחמה ישירה נגד ישראל. בהגיון הזה פעל נאצרללה מאז הצטרף למלחמה בבוקר שמונה באוקטובר. בשנה הראשונה הוא אכן הצליח להשיג הישג אסטרטגי של דחיקת ישראל לנטישת יישובי הצפון מבלי שנדרש למלחמה במלוא העוצמה שהייתה בידיו. עד יולי 2024 נאצרללה היה די שבע רצון מהישגיו במערכה ויש לשער כי במגמה  הזו ציפה לסיים את המלחמה בזירת לבנון בהסדר מדיני עם ישראל במתכונת שהוביל עמוס הוכשטיין, כנציגו של הנשיא ביידן. תפנית  בלתי צפויה הובילה את ממשלת ישראל לשינוי המגמה ונאצרללה ככל הנראה לא היה קשוב לה. כשל דומה קרה ככל הנראה גם להנהגה האיראנית.

ובכן, תפיסת המלחמה האיראנית לא רצתה מלחמה ישירה עם ישראל בעצימות מלאה. הם בחרו בשיטת ההתשה שתתקיים באופן מתמיד בעיקר על ידי הכוחות השלוחים.  הניחו שישראל לא תעז לקבל החלטה למהלומה התקפית ישירה ורחבה נגד איראן. העריכו שגם אם תהיה מהלומה כזו יהיה ביכולתם לסכל אותה. על הנחות אלה הוכוון בנין הכוח הצבאי של איראן, של משמרות המהפיכה ושל חיזבאללה.

דוגמה לכך מצויה בכיווני בנין  הכוח האווירי האיראני. מאז סיום שלטון השאח איראן לא רכשה מטוסי קרב. בתחילה זה היה אילוץ. בהמשך זה הפך להגיון חדשני בהפעלת כוח אווירי. איראן עברה בהדרגה לבניית טילים בליסטיים וכלי טייס בלתי מאוישים מיועדים לתקיפה במסה של נחילים. לכן במהלך המלחמה באוקראינה כשהרוסים גילו קשיים בהפעלת כוח אווירי קלאסי של מטוסי קרב והפצצה, הם נזקקו לרכש של אלפי כטב"מים מאיראן.

עבור איראן השינוי הזה במבנה הכוח האווירי אפשר צורות פעולה חדשות - בהגיון טרור - כמו תקיפת מתקני הנפט של ארמקו בערב הסעודית ב-2019. לקחי המלחמה מאוקראינה איששו את התפיסה האיראנית כי תם זמנו של מטוס הקרב. בהתאם לכך, במענה לעליונות חיל האוויר הישראלי, התבססו על היכולת לשלול את חופש הפעולה האווירי הישראלי באמצעות מערכת הגנה אווירית בפריסה צפופה. האמינו כי בידיהם מערכת הגנה מתקדמת חלקה רוסית חלקה איראנית, שמבטיחה את סיכול חדירת הכוח האווירי הישראלי.  

בהיבט הזה, ביציאתה למתקפה עוצמתית וישירה נגד איראן, ביכולת ההתגברות והסיכול של חיל האוויר הישראלי על מערכי ההגנה האווירית, הופרכו  הנחות יסוד מרכזיות בתפיסת המלחמה האיראנית.

בתוך כך ישראל פגעה קשה לא רק במערכות הנשק האיראני כמו השמדת מעל מאה סוללות הגנה אווירית, אלא גם בתשתית הביטחון העצמי שלהם ביחס להערכת מוכנותם הצבאית למלחמה כוללת בהיקף שמעבר למהלומות טרור.

הנחת יסוד שניה שקרסה  - הנחה משמעותית יותר -  היא ההנחה על חולשת החברה האזרחית הישראלית. אדריכלי המלחמה האיראנית הניחו שישראל לא תוכל לעמוד לאורך זמן במלחמה ממושכת בכל הזירות. אבל בכל חודשי המלחמה מאז פרצה בבוקר שבעה באוקטובר, צה"ל  והחברה האזרחית גילו חוסן מפתיע שלא ציפו לו באיראן. בכך, קרסה במידה רבה הציפייה האיראנית שיוכלו בתהליך הדרגתי להביא להשמדת מדינת ישראל מבלי להידרש מבחינת המדינה האיראנית  למלחמה ישירה בעוצמה מלאה.

כך הבהיר למשל מוחסן רזאי מנהיג איראני, מפקד צבאי לשעבר: "מתחילת המהפכה ועד עכשיו תמיד התמודדנו עם איפוק למרות יסמאות נגד ישראל. מטרתנו לא הייתה להיכנס למלחמה צבאית עם ישראל אלא אם כן כל מדינות האיסלאם יכנסו למלחמה והאסטרטגיה שלנו הייתה לתמוך בעם הפלסטיני..."

במבט הזה, איראן יכולה גם עכשיו לשוב לירי טילים ולמאמץ לחידוש המאמץ הגרעיני, אבל תפיסת המלחמה שלהם למלחמת התשה מתמשכת על אש קטנה, התערערה ובינתיים תפיסה חדשה אינה מונחת מוכנה על המדף. 

ההישג שבעצם ההעזה למתקפה ישירה

מלחמה היא תופעה אנושית ייחודית שונה במהותה מכל יתר הפעילויות האנושיות. לכן הישגי מלחמה אינם ניתנים למדידה ולהערכה רק במיקוד  למבחן התוצאה, בשיטה בה נבחנים הישגים של פרויקט הנדסי או כלכלי. ההסבר לכך מזמין מבט עומק על תופעת המלחמה כתופעה כאוטית שהישגיה ותוצאותיה אינם נבחנים רק במבחן תוצאה קבוע מראש. לעצם ההעזה להוביל אומה אל גיא צלמוות של מלחמה, ולפגיעה באויב במהלך פתיחה ברצף מהלומות מוצלחות, יש משמעות אסטרטגית העומדת בפני עצמה. היא מקרינה עוצמה של אומה המוכנה להילחם להגנת קיומה, למרות ההכרה שבכניסה למלחמה יודעים  כיצד מתחילים אבל צועדים לקראת הבלתי נודע.  זה ההבדל הגדול בין פעולה לחיפושי נפט שאמנם אף פעם בנקודת הפתיחה אינה מבטיחה הצלחה, לבין ההחלטה לפתיחת מלחמה. בחיפושי נפט מבחן התוצאה קבוע מראש  - מוכוון לנפט. בעצם ההעזה להתחיל לקדוח אין  הישג העומד בפני עצמו, לכן אם לא התגלו סימני נפט הפרויקט נכשל וההשקעות ירדו לטמיון. במלחמה, זה לגמרי אחרת. בעצם המוכנות לפתוח במלחמה, ביכולת ההנהגה הלאומית ללכד אומה למלחמה, טמון הישג היכול מתוך עצמו לחולל פוטנציאל לשינוי מציאות. מההיבט הזה, כבר  בשבוע הראשון  מתחילת המתקפה הישראלית, רושם העוצמה הישראלית חולל  מציאות אסטרטגית חדשה. 

כוח האמונה האיראני במבחן המלחמה

המבט על רושם ההישג הישראלי במתקפה לאיראן,  מענין  עוד יותר כאשר במודע או שלא במודע, המלחמה מבררת בין אויבי ישראל לבין עם ישראל, בצידו של מי נמצא ריבונו של  עולם.

במבט על מציאות המלחמה כמבטאת שליחות דתית,  מתבקשת השאלה, כיצד ריבונו של עולם מסייע לשלוחיו בהשגת מטרתם. שאלה זו קיבלה בירור מפורש בנאומו של חומייני בפני הפרלמנט בהצגת הסכם הפסקת האש לסיום מלחמת איראן עיראק. בשונה מהסיפור הפלסטיני שמציג  לכאורה מאבק על בית ואדמה, הסיפור האיראני למלחמה בישראל מתחיל במשהו אחר.  נכון שגם הם מדברים  על מלחמתם בישראל למען תמיכה בעם הפלסטיני.   אבל המחויבות המוחלטת שלהם להשמדת מדינת ישראל, בהשקעות עתק לאורך עשרות שנים,  מספרת סיפור אחר שנובע  במידה רבה ממניע דתי משיחי.  "ההתנגדות (אל-מוקאמה) אינה עניין של חומר אלא אמונה ומחויבות", כך הסביר חמנאי לאחר תבוסת חיזבאללה וקריסת משטר אסאד בסוריה בדצמבר 2024.

בימים אלה, שאלה זו בוודאי מציקה מאוד בהנהגת המהפכה האיסלאמית בטהרן. ברור לה כי התנאים שאפשרו לנתניהו את ההחלטה לצאת למתקפה בבוקר 13 יוני, נוצרו מתוך המלחמה המתמשכת שנפתחה בשבעה באוקטובר, והובילה לפגיעה הקשה בחיזבאללה ולקריסת משטר אסד בסוריה.

ההנהגה האיראנית יחד עם שלוחיה מתבוננים עכשיו בהתפתחות המלחמה, במפח נפש ובאכזבה אמונית, מתמודדים בשאלה הקשה כיצד להסביר את סדרת המפלות שספגו מידי ישראל.

המדרש מתאר התבוננות זו על עם ישראל בתיאור: "למה דומה כנסת ישראל בעולם הזה, לחיגר, שאינו יכול לילך ולבוא, ואומות העולם מחרפים אותה ואומרים לה בכל יום: אלוהיך היכן הוא? למה לא יצילך? אמרה להם כנסת ישראל יש לי יום אחד שעתיד מלכי להיגלות עלי שהוא מחזיקני ומעמידני על רגליי..." (פסיקתא רבתי, פיסקה ל"ו)

המתקפה הישראלית באיראן אכן נראית כשעה גדולה, שבה נעמדה האומה הישראלית על רגליה. במבט הזה, במאבק נגד אויבים מוכווני אמונה, לשאלה באיזה צד נמצא ריבונו של עולם, יש משמעות מעשית אסטרטגית.

ההצלחה הישראלית כתעתועי שטן

גם אם תסכים ההנהגה האיראנית, בהרשאת המנהיג העליון חמנאי להסכם שיספק את דרישות הנשיא טראמפ להימנעות מהעשרת אורניום, יהיה זה בהגיון ה'תקייה' השיעי. זו הרשות הקיימת  לאדם המאמין הנתון במצוקה להסכים מן הפה ולחוץ להכרזה  המנוגדת לעיקרי האמונה. זה הגיון אסטרטגי, עמוק פי כמה מעצם ההרשאה לשקר. מדובר בהגיון הנטוע בעומק יסודות האמונה המכווינה את המאמין להתמודד גם עם שעות קשות בהן המציאות מגלה כי אללה הגדול אינו מנהיג את המציאות תמיד בהתאם לציפיות המאמין.  במצבים אלה חובת המאמין לבטוח באל, להיאזר בסבלנות – "סאבר" – ולהמתין באמונה להשתנות המציאות לטובה.

בדיוני הפרשנים בימי המערכה הוזכר נאום "כוס התרעלה" של חומייני בהבאת הסכם סיום מלחמת איראן עיראק להצבעה בפרלמנט. דבריו באותו נאום ראויים ללמידה. הוא הציג בכנות את עומק האכזבה והמשבר האמוני שנוצר לנוכח תנאיי המציאות. הבהיר כי היה מעדיף לעמוד ולהציג כיצד אללה היה עמו בכל ימי המלחמה והוביל אותו לניצחון המיוחל. אלא שהמציאות מסמנת כיוון אחר וזהו כנראה רצונו של ריבון העולמים על כן אין לנו ברירה אלא להשלים עם רצונו ולהאמין בטוב הצפוי לנו בהמשך. מתוך ניתוח זה, הציג את ההסכם כמבטא שלב חולשה שאין מנוס מהכרה בו כרצון האל, ועל אף שההסכם נראה ככוס תרעלה, הכריז חומייני כי באמונה יקבל את רוע הגזירה. כך הסתיימה בשנת 1988 מלחמת שמונה השנים.

לאחר פחות מעשרים שנים בתוצאת המתקפה האמריקאית לעיראק ונפילת סאדם חוסיין, הגיעה מבחינת איראן הישועה לה ציפה חומייני. עיראק הסונית קרסה, השלטון עבר לידי הנהגה שיעית ועיראק הפכה במידה רבה למרחב השפעה איראני.

על פי התקדים הזה, יש לפרש את המקום בו מצויה בשעות אלה ההנהגה באיראן. הם מזהים היטב את המכה שהנחיתה עליהם ישראל אולם במבט אמוני הם יודעים להכיל את המפלה כמעשה שטן מתעתע שאינו מבטא מבחינתם את רצון האל ביחס למגמה ארוכת הטווח.

בשותפות למבט אמוני זה הסביר בנאומו נעים קאסם מנהיג חיזבאללה: "ההבנה שלנו למושג הניצחון באיסלאם, אינה כמו שאחרים מפרשים אותו. כפי שיש ניצחון חומרי, יש ניצחון רוחני, שמשמעותו לחבוש את הפצעים, להיות מסוגל להמשיך, ולעמוד בשבועה".

במבט הזה המלחמה עם איראן ממש לא הסתיימה. היא נקלעה להשהיה שממתינה ללימוד והפקת לקחים מהמערכה האחרונה במאמץ לבניית הגיון מלחמה חדש ובניין כוח מותאם לכך. ישראל זכתה בינתיים לפסק זמן להתארגנות מחודשת ולמיצוי פוטנציאל המציאות האסטרטגית שנוצרה בעקבות המלחמה הארוכה שהחלה בשבעה באוקטובר 2023.

[לאוסף המאמרים העוסקים בתורת הפעלה / 'דוקטרינה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על מלחמת "עם כלביא" עם איראן.
• תורת הפעלה / 'דוקטרינה'.
• הרחבת המושגי: 'תקייה', העמדת הפנים שבה משטים השיעים במערב.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), מלחמת "עם כלביא" עם איראן, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/6/25.
• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית, ייצור ידע, 24/9/19.
• פנחס יחזקאלי (223), 'תקייה', העמדת הפנים שבה משטים השיעים במערב, ייצור ידע, 2/12/23.