תקציר: תקשורת אקטיביסטית אינה מבקשת לתווך את המציאות אלא לעצב אותה, תוך שהיא חוברת למסרים פוליטיים מערערים, ומסרבת להכיר בלגיטימיות של המנהיגות הנבחרת. במצבי קיצון – כמו בעת מלחמה – יוצא השבר הזה לאור במלוא עוצמתו, ומקריס את החוזה החברתי של התקשורת עם הציבור. אספנו עבורכם אוסף שלישי של ממים אינטרנטיים על תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם. קריאה מועילה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

שמונה מיליוני צופים בישראל צורכים תקשורת בעברית, וערוצי הליבה אמורים לשרת אותם. אבל הערוצים הללו כולם משרתים את ניסיון אליטת ההון, לסכל שלטון נבחר בעיצומה של מלחמה, ורלוונטיים למיליון צופים בלבד, המבקשים את הפלת הממשלה והקמת מדינה פלסטינית ומדינת כל אזרחיה. היתר אמורים להסתפק בערוץ 14, חלק מערוץ i24, רדיו כלי ישראל, ערוץ טוב היו-טיובי, והרשתות החברתיות.

התהליכים הללו אופייניים לעידן ה"פוסט-ג'ורנליזם": לא מדובר עוד בשאיפה לאובייקטיביות או לבדיקה מאוזנת של עובדות, אלא בעיתונות הנשלטת ע"י גורמים אינטרסנטים. היא מונעת מהשקפת עולם אידאולוגית ברורה, שמתיימרת "לתקן" את הציבור במקום לשרת אותו. תקשורת אקטיביסטית כזו אינה מבקשת עוד לתווך את המציאות אלא לעצב אותה, תוך שהיא חוברת למסרים פוליטיים מערערים, ומסרבת להכיר בלגיטימיות של המנהיגות הנבחרת.

במצבי קיצון – כמו מלחמה – השבר הזה יוצא לאור במלוא עוצמתו: הציבור מזהה את הדיסוננס בין המאמץ הלאומי לבין הרוח האנטגוניסטית שמשדרת התקשורת, ובתגובה מאבד כל אמון, ולא נותן לה לגיטימציה. זהו לא רק כישלון עיתונאי, אלא קריסת החוזה החברתי של התקשורת עם הציבור.

מם ראשון בראש העמוד: "עירית לינור על מומחים ופרשנים...

עירית לינור בטור יום השישי שלה ב'ישראל היום': "... התקשורת המודרנית, שבאופן עקרוני תפקידה לספק מידע לציבור, לקחה לעצמה גם תפקידים אחרים. לא רק לספר מה קורה, אלא גם למה. ותוך כדי כך התפתח תפקיד נוסף. אפשר לקרוא לזה "פרשנים", ואפשר לקרוא לזה "אנשים שיישבו באולפן ויעבירו את הזמן". יש כאלה שיטענו שזהו גם תפקידם של כותבי טורים: אנשים יודעי כתוב, חלקם בעלי תחומי התמחות מוגדרים, וחלקם - נו, יודעים להקליד בלי שגיאות. בנסיבות מסוימות אפשר אפילו להתפרנס מזה, ומה נאמר ומה נגיד? יש דרכים קשות יותר לקושש פרנסה...".

*  *  *

מם שני מדף הטוויטר של תמיר מורג: האליטה באבדן דרך, והתקשורת משקפת אותה!

גידי וייץ מקונן ב'הארץ': ""המלחמה מרסקת את ההתנגדות לנתניהו, וזה מסוכן לא פחות מאיראן"... גם המערכה הנוכחית אינה גורמת לו ולשליחיו לזנוח את הפרויקט שלשמו קמה הקואליציה: השתלטות על המשטרה, על שב"כ, על מערכת המשפט והתקשורת, הרתעה שיטתית של מתנגדים ומבקרים, וניצחון מוחלט על האויב מבפנים".

קצת צודק וקצת לא:

• צודק לגבי המשיך התהליך של החזרת מרות הממשלה על כוחותיה המזוינים ועל המינהל הציבורי הסורר...
• אבל לא נתניהו אשם בכך וגם לא המלחמה: כל תנועת התנגדות (חוץ מהמחאה שלנו) יודעת, שהשתלטותה על כלים ממלכתיים חייבת להיות סוד כמוס, עד להשגת השלטון. אחרת, השלטון מבין ומעורר תהליכי נגד.

מה שחרץ את גורל המחאה לא הייתה המלחמה, אל חשיפת ראוותנית ומטופשת של עמדות הכוח של אליטת ההון, שאת תחושותיה מבטא גידי וייץ בצורה טובה כל כך.

ולגבי הכותרת העצובה - טוב, נו...

מם שלישי - דרור רפאל ב'מעריב': התקשורת היא המקום הכי מכובד שבו אולמרט עדיין ראש ממשלה לשעבר, ולא אסיר משוחרר.

"אצל אולמרט זה יותר פסיכולוגיה מאשר אידאולוגיה. אפשר לשער שעד היום הוא אוכל את עצמו על שלא הצליח לשמור על כיסא ראש הממשלה כשהוגש נגדו כתב אישום, להבדיל מנתניהו. בראשו, בדיעבד, ועם קצת מזל, הוא היה יכול עדיין להישאר על הגלגל...

הבעיה עם אולמרט אינה אולמרט. אלא התקשורת שמזמינה אותו. רק באולפנים הוא עדיין זוכה לכבוד... רק עורכים ומגישים תופסים אותו כמי שדעתו נחשבת. קובעת. הוא מקבל הזמנה חגיגית, רק כי הדברים שהוא אומר נעימים לאוזן אנטי-נתניהואית. זו צביעות, מוסר כפול והיעדר שיקול דעת..."

אז אם התקשורת היא המקום הכי מכובד שבו אולמרט עדיין ראש ממשלה לשעבר, ולא אסיר משוחרר, מה זה אומר עליה? מה זה אומר עלינו?

מם רביעי מדף הטוויטר של תמיר מורג: זו רמת תקשורת הליבה הישראלית - 2025

הנה לכם, תקשורת הליבה במלוא עליבותה:

לכאורה, ערוץ ישראלי, המשדר בעיצומה של מלחמה קיומית, עם דגל המדינה למעלה מימין והכתובית: "ביחד ננצח". ומה תרומת הערוץ למאמץ המשותף? קמפיין נגד המלחמה, המדווח ב'אובייקטיביות' על נזקי המלחמה, תחת הכותרת המעודדת: "הנזקים הכבדים של המלחמה".

ואיך אפשר בלי שנאת נתניהו, כדי להזכיר לכולם מי האויב שמבית, שגרוע מהאויב שמחוץ? "בוטלה חתונת בנו של נתניהו" (כזכור, סיפור החתונה היה חלק ממסע ההונאה הישראלי לפני התקיפה), ואיך לא: "אשת ראש הממשלה הקריבה את מיטב שנותיה"...

עלוב... עצוב... פתטי... וצריך לומר: מאוס!

מם חמישי: קלמן ליבסקינד: המתקפה באיראן חיסלה גם את השאריות של מה שהיה פעם עיתונות בישראל

כשרצה לתקוף, הזהירו שהוא מטורף. כשלא תקף, הסבירו שהוא פחדן. כשאיים, אמרו שזה בגלל המשפט או הקואליציה, ועכשיו? הפרחים בכלל לרבין...

מם שישי: איפה הימים, שבהם העמידו עיתונאים אקטיביסטיים במקומם?

מם שביעי: למה לא שומעים כמעט כלום בערוצי הליבה על דו"ח ועדת הקונגרס? היא לא רלוונטית?

לא צריך להיות מומחה לחתרנות מדינית על מנת להבין, כי דוח הוועדה לפיקוח של הקונגרס, על השימוש שנעשה בכספי משלם המסים האמריקני - לצורכי עידוד חתרנות בישראל ולתמיכה בארגוני הטרור שבהם היא נלחמת - הוא לא פחות מ'רעידת אדמה', והשלכותיו חסרות תקדים על אישים מרכזיים בישראל. אבל הדוח הזה עובר כבדרך אגב בתקשורת הליבה הישראלית. הכיצד?

כי ה- WOKE החזיר אותנו לעידן הבולשביקי. המידע מעובד ומסונן בקפידה על מנת לצרוב תודעה, והפער בין מה שמתרחש למה שמסופר גדול מאי פעם. ידע כל צרכן חדשות, כי בעולם של תקשורת אקטיביסטית, תמיד ימזערו ויעלימו ממנו מידע מביך, הפוגע ב'אנשי שלומנו', ו/או סותר נרטיבים מסוימים. אם הוא בוחר להיות חלק מהעדר, יבושם לו. ואם לא, עליו לטרוח ולהצליב ולהשיג את המידע בכוחות עצמו!

מם שמיני - עו"ד אורנה סרויה: תקשורת אקטיביסטית אינה מבקשת לתווך את המציאות אלא לעצב אותה... לפעמים זה יוצא מביך, במבחן הזמן!

כמו בארצות הברית, עוברת התקשורת שלנו שינוי עמוק ומתכנסת לתיבות תהודה מגזריות, שבהן שולט הנרטיב ולעזאזל העובדות. עיתונאים מוותרים על האינטגריטי המקצועי שלהם ומהדהדים מסרים בעייתיים. הנה פרשת קריסת עבירת השוחד בתיק 4000 והאופן שבו 'כוסתה' ע"י תקשורת ה'מיין סטרים' הישראלית.

חבל. מגיעה לנו תקשורת טובה יותר!

מם תשיעי מדף הטוויטר של יונתן אוריך: פרישתו של נתניהו...

תראו את הכותרת מ- 2005... כתבה ענקית ב'מוסף השבת' שעושה לנו נוסטלגיה לימים שבהם האליטה שלנו הייתה הגמוניה שמעצבת את מחשבותינו...

הכתבה הזו היא גם דוגמה מצוינת להבדלים בין עיתונאי מהדור הישן לעיתונאים האקטיביסטיים שלנו: בעוד הראשונים מביאים ידיעות ומתווכים לנו את המציאות, מביאים לנו האקטיביסטיים את הרהורי ליבם, ומנסים להפוך אותם למציאות...

מה שהורג זה שיש גם היום מיליון ישראלים שאוכלים את ה'ממבו ג'מבו' הזה...

מם עשירי מדף הטוויטר של יונתן אוריך: גם לאנשי המחאה שלנו מגיעה תקשורת טובה יותר!

מם אחד עשר מדף הטוויטר של משה כהן אליה: אין ארוחות חינם וערוצי ה- WOKE משלמים בסוף את המחיר

הערוץ התואם לערוץ 14 בבריטניה - GBN שהוקם על ידי נייג'ל פארג', תומך ישראל מובהק, עבר לראשונה את הרשתות המתחרות בבריטניה - BBC, SKY NEWS. פראג' גם מוביל באופן ברור בסקרים וצפוי להיות ראש ממשלת בריטניה הבא. ובארצות הברית, פוקס ריסקה לחלוטין את כל מתחריה מרשתות הווק האמריקאיות - CNN, NBC, ABC.

ככה זה כשהתקשורת הופכת להיות WOKE ומתנשאת מעל ההמונים. וכמובן זה גם מה שיקרה בקרוב מאוד בישראל, ברגע שיתפרסמו נתוני הרייטניג האמיתיים ולא המהונדסים על ידי 12, 13 בועדת הפיפל מיטר. ברור לאן העולם החופשי צועד - למען החופש, בעד ישראל, ונגד הווק האנטישמי. וההמונים איתנו.

מם שניים עשר מדף הטוויטר של Sadie: האירוניה והפרדוקס בעידן המידע הנוכחי

המם למטה מציג באופן מבריק את האירוניה והפרדוקס בעידן המידע הנוכחי. במבט ראשון, הוא נראה כמו קריאת תיגר פשוטה נגד תקשורת המיינסטרים, וקורא לכל מי שאיבד בה אמון להרים את ידו.

עם זאת, העוצמה האמיתית של המם טמונה בדימוי החזותי: קהל עצום, אחיד באופן מדאיג, שכולו מרים את היד בהתלהבות ובפרצופים צוהלים עד כדי גיחוך. הבחירה בדימוי של "עדר" המציית לקריאה ללא מחשבה עצמאית חושפת ביקורת מתוחכמת. היא רומזת, שרבים מאלה שמתגאים בכך ש"התפכחו" מתקשורת המיינסטרים, למעשה רק החליפו סט אחד של נרטיבים ותאי תהודה בסט אחר. במקום להפוך להוגי דעות עצמאיים וביקורתיים, הם הצטרפו להמון אחר, שמאוחד בשלילתו ובאמונתו הבלתי מתפשרת בנרטיב הנגדי.

כך, המם אינו רק ביקורת על התקשורת, אלא מטא-ביקורת על האופן שבו בני אדם מחפשים שייכות ואישור, גם כאשר הם מאמינים שהם פועלים נגד הזרם.

מם שלושה עשר של ד"ר גיא בכור: הים הוא אותו ים, והערוץ אותו ערוץ

יותר מעשר שנים עברו מאז הקריקטורה הגאונית הזו של מושיק גולסט בג'יפלאנט: אותם פרצופים, אותן דעות, אותו ערוץ, והים הוא אותו הים. מי צופה בזה בכלל? לפחות החמאס...

מם ארבעה עשר מדף הטוויטר של Sadie: האירוניה והפרדוקס בעידן המידע הנוכחי

המם למטה מציג באופן מבריק את האירוניה והפרדוקס בעידן המידע הנוכחי. במבט ראשון, הוא נראה כמו קריאת תיגר פשוטה נגד תקשורת המיינסטרים, וקורא לכל מי שאיבד בה אמון להרים את ידו.

עם זאת, העוצמה האמיתית של המם טמונה בדימוי החזותי: קהל עצום, אחיד באופן מדאיג, שכולו מרים את היד בהתלהבות ובפרצופים צוהלים עד כדי גיחוך. הבחירה בדימוי של "עדר" המציית לקריאה ללא מחשבה עצמאית חושפת ביקורת מתוחכמת. היא רומזת, שרבים מאלה שמתגאים בכך ש"התפכחו" מתקשורת המיינסטרים, למעשה רק החליפו סט אחד של נרטיבים ותאי תהודה בסט אחר. במקום להפוך להוגי דעות עצמאיים וביקורתיים, הם הצטרפו להמון אחר, שמאוחד בשלילתו ובאמונתו הבלתי מתפשרת בנרטיב הנגדי.

כך, המם אינו רק ביקורת על התקשורת, אלא מטא-ביקורת על האופן שבו בני אדם מחפשים שייכות ואישור, גם כאשר הם מאמינים שהם פועלים נגד הזרם.

מם חמישה עשר מדף הטוויטר של דניאל בורסן: טקטיקת ווק קלאסית

2 פושים ב-Ynet: באחד יציינו שמדובר ביהודי. בשני לא יציינו שמדובר בבדואים. למה...?

זה פשוט. השמאל הקיצוני שונא יהודים ויהדות, ורואה בהם אויב. במוסלמים הוא רואה בן ברית. ולכן את היהודים ישתדלו להשחיר, ואת הטרור המוסלמי ישתדלו להצניע.

טקטיקת ווק פרוגרסיבי קלאסית.

מם שישה עשר מדף הטוויטר של תמיר מורג: הפטור מעונש נגמר!

הורדת התוכנית של ג'ימי קימל מרשת ABC - בעקבות השקרים שהפיץ על רצח צ'רלי קירק, והניסיון שלו לטעון כי הרוצח הוא בכלל איש ימין - היא בשורה שאסור לזלזל בה. השמאל האמריקני, כאחיו הקטן הישראלי, הוא תעשייה של שקרים והנדסת תודעה, ששגשגה במשך עשורים כתוצאה מהידיעה של מפעיליה, שהם מוגנים מסנקציות ומשחקים לבד על המגרש. מאות מיליוני צרכני תקשורת תמימים היו בטוחים שמתווכים להם מציאות אובייקטיבית ומבוססת עובדות, בשעה שהזינו אותם בבורות, בשקרים ובחצאי אמיתות (עיין ערך קמפיין הרעב בעזה, לדוגמה, בתקשורת העולמית והישראלית כאחת).

התופעה הזו תימשך כי לשמאל הרדיקלי אין קיום בלעדיה, אבל הפטור מעונש נגמר - וזו בשורה ענקית.

עוד על תקשורת, אקטיביזם ודמוקרטיה:

מם שבעה עשר מדף הטלגרם של ד"ר גיא בכיר: "להציל את החיילים מהבית!"

זה "הבית של החיילים"? הרי המלינים העיקריים היום על הפיכת גלי צה"ל לשופר של תעמולה אקטיביסטית, הם החיילים הנלחמים בעזה. מילא אקטיביזם פרוגרסיבי. אבל למה תחת המותג 'צה"ל', ולמה על חשבון תקציב הביטחון?

חזקה על חברינו אנשי המחאה ("אנחנו הכלכלה") שיוכלו לרכוש את התחנה הנפלאה הזו ולהמשיך להפעילה כאוות נפשם... הגיע הזמן!

מם שמונה עשר מדף הפייסבוק של אושר שקלים: המפגש עם המציאות הופך אכזרי יותר ויותר עבור אנשי התקשורת האקטיביסטים של המחאה

ברור לנו מה טעם מצאה המחאה להיטפל לרון דרמר. כדי להשליט כאוס צריך לייאש את שרי הימין האפקטיביים ביותר ולסלקם...

אבל 'אין ארוחות חינם', והזמן והארכיון מנציחים את שיח הטיפשות הקולקטיבי של המחאה. אינני יודע אם איש חכם ומוערך כדני קושמרו מצטער על האייטם הזה, אבל עוד לבנה נפלה בחומת האמינות של התקשורת האקטיביסטית ושלוחיה, לקראת הקריסה הבלתי נמנעת!

'מחלת הטפשת' הווקיסטית, ממירה את 'שיח העובדות' (עובדה - משמעות - מסקנה) בנרטיבים, ופוטרת את חסידי הווק ממאמץ הכרוך בחשיבה. אבל המפגש עם המציאות הוא בלתי נמנע, והופך מביך מיום ליום...*

מם תשע עשרה: עוד פעם 'הפיכה משטרית'?

תרגיל מוכר: בכל פעם שיורשי הבולשביקים מדברים על "ניסיון חסר תקדים לבצע הפיכה משטרית", הם מאשימים אחרים במה שהם עושים. בג"ץ נתבקש להוציא צו על תנאי ולעצור את העברת החקירה בפרשת הפצ"רית והיועמ"שית לשופט בדימוס אשר קולא. הוא לא עשה כן. משמע, הממשלה יכולה להמשיך. למרות זאת, קולא עצמו התנהג בממלכתיות, ואמר שלא ייטול את החקירה עד להחלטת בג"ץ.

אם 'אבירי ערוץ 12' מבקשים לעצור את הסחף ברייטינג המידרדר שלהם, מומלץ להם להפחית דרמטית את הניסיונות לייצר פאניקה מוסרית, שכבר מזמן עובדת בקושי רק על חלק מחסידי המחאה.

[לאוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על חתרנות ומשמעויותיה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• הרחבת המושג, 'מידע'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה?

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), תקשורת ודמוקרטיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 28/5/18.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף מאמרים על חתרנות, גרירת מדינה לכאוס באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/2/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), מידע, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה? ייצור ידע, 25/8/24.