פנחס יחזקאלי: אסטרטגיית התשה ומלחמות התשה באתר 'ייצור ידע'

תקציר: אסטרטגיית התשה היא גישה צבאית או פוליטית שנוקט צד במלחמה, שמטרתה לשחוק בהדרגה את כוחו, משאביו, רוח הלחימה ו/או נחישותו של היריב, במקום להביסו בהכרעה צבאית מהירה וברורה. היא מבוססת על התמשכות הלחימה, צמצום יכולת ההתגוננות והתגובה של האויב לאורך זמן, ויצירת לחץ פסיכולוגי וציבורי בצידו השני של המתרס. מנצח זה שהצליח להתיש את אויבו יותר. חלק ממלחמות ישראל מתאימות לתיאור הזה, כולל 'מלחמת שומר חומות'... ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' בהקשר זה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

[בקריקטורה: 'מלחמת חרבות ברזל' הפכה למלחמת התשה... קריקטורה עצובה של אור רייכרט. התמונה מוצגת באישור היוצר]

עודכן ב- 15 ביולי 2025

אסטרטגיית התשה היא גישה צבאית או פוליטית שנוקט צד במלח מה, שמטרתה לשחוק בהדרגה את כוחו, משאביו, רוח הלחימה או נחישותו של היריב, במקום להביסו בהכרעה צבאית מהירה וברורה. היא מבוססת על התמשכות הלחימה, צמצום יכולת ההתגוננות והתגובה של האויב לאורך זמן, ויצירת לחץ פסיכולוגי וציבורי בצידו השני של המתרס.

מלחמת התשה מתאפיינת בעימות ממושך, בו שני הצדדים מנסים להתיש זה את זה ללא הכרעה צבאית ברורה או התקדמות טריטוריאלית משמעותית. מלחמות אלו מאופיינות בתהליכים ארוכים של שחיקה הדדית והתשה מתמשכת, ומנצח בהן זה שמצליח להתיש את אויבו יותר.

מבין מלחמות ישראל, ישנן כמה מלחמות שיכולות להתאים לתיאור זה:

מלחמת ההתשה (1967-1970) - זו המלחמה המובהקת ביותר שנקראת בשם זה, התרחשה לאחר מלחמת ששת הימים לאורך תעלת סואץ, גבול ירדן וגבול לבנון. מצרים, בעזרת מדינות ערביות אחרות, ניסתה לשחוק את העמידה הישראלית בעזרת הפגזות ותקיפות אוויריות מתמשכות. ישראל השיבה במבצעים מיוחדים ותקיפות אוויריות כבדות, תוך שמירה על הגבול שנכבש במלחמת ששת הימים.
המלחמה על רצועת הביטחון בדרום לבנון (1985-2000) - גם תקופה זו מאופיינת בהתשה מתמשכת של כוחות צה"ל מול ארגוני טרור כמו חזבאללה, שניהלו מלחמת גרילה והתשה. צה"ל פעל באזור רצועת הביטחון בדרום לבנון, כשהמטרה המרכזית הייתה להגן על יישובי הצפון תוך בלימת פעילות טרור. הלחימה הסתיימה בנסיגה החד-צדדית של ישראל מלבנון בשנת 2000.
האינתיפאדה הראשונה והשנייה (1987-1993, 2000-2005) - אף שהן לא מוגדרות מלחמות באופן מסורתי, שתי האינתיפאדות התאפיינו בעימותים ממושכים בין ישראל לפלסטינים, עם מאפיינים של התשה. האינתיפאדה הראשונה כללה הפגנות, הפרות סדר וטרור, בעוד שהשנייה התאפיינה בפיגועים רבים, כולל פיגועי התאבדות וטרור קשה בתוך ישראל. בשני המקרים, הלחימה הייתה מתישה ללא הכרעה ברורה.
העימותים בדרום מול חמאס (מבצעי עופרת יצוקה, צוק איתן ושומר החומות) - העימותים החוזרים ונשנים בדרום ישראל עם חמאס וארגוני טרור אחרים בעזה כוללים חילופי אש, ירי רקטות ותקיפות אוויריות, שמתנהלים לסירוגין לאורך השנים. אף שאין מדובר במלחמה במובן המסורתי של המילה, ההתשה ההדדית בולטת כאן במיוחד.
מלחמת חרבות ברזל הוגדרה מלכתחילה ע"י האיראנים כמלחמת התשה של עשר שנים בזירות רבות ככל האפשר, שבמהלכן תקרוס ישראל לתוך עצמה. היא מתקיימת בצפון כמלחמת התשה מתחילתה, באוקטובר 2023. בדרום, היא התפתחה למלחמת התשה לאחר שצה"ל הפסיק את תנופת ההתקפה.