תקציר: מה ניתן ללמוד מלקחי ביקורו של משה דיין בזירת הלחימה בווייטנאם? היהירות מול נחישות היריב, וחוסר האפשרות לעקור מלב התושבים את אמונתם, צריכים להיות נר לרגליהם של הדרג המדיני והצבאי כאחד, כאשר מדובר בסכסוך שיש לו הקשר לאידאולוגיות דתיות ומדיניות.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם חמישה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

לאחר חמש שנים בתפקיד שר החקלאות, הקריירה הפוליטית של משה דיין, רמטכ"ל מבצע "קדש", 1956, הייתה מדשדשת במקום. אמנם בשנת 1965 הוא הצטרף למפלגת רפ"י בראשותו של דוד בן גוריון, אולם ההימור הפוליטי האמור כשל. רפ"י השיגה עשרה מנדטים בלבד, ודיין היה אנוס להתפטר ממשרתו כשר כחקלאות ולהפוך לח"כ מטעם האופוזיציה.

בתקופה זו נולד בו הרעיון לבחון את מלחמת וייטנאם, אולי כהכנה לשאיפת חייו להפוך להיות שר הביטחון[1]. 

שנה לאחר מכן, הוא קיבל את משאלת ליבו. העיתון מעריב הציע לו לטוס לזירת הלחימה בווייטנאם בתור כתב שטח הנע עם הכוחות האמריקניים בזירה. חלק מחבריו חשבו כי טעות בידו ואל לו לקבל את ההצעה האמורה, והדבר עורר דיון סוער בכנסת. ברם למרות דברי הביקורת כנגד הביקור, כולל אמירתו של שר החוץ דאז, אבא אבן, מדוע דיין לא נועץ בממשלה, דיין היה נחוש בדעתו לצאת לשליחותו העיתונאית ויהי מה[2].

קודם נסיעתו התראיין דיין לעיתון "דבר" ואמר כי: "נסיעתי הנוכחית לווייטנאם אין פירושה הזדהות עם פעולות ארה"ב שם או הסתייגות מהן. אני נוסע לווייטנאם כדי לראות את הנעשה שם מן הבחינה המדינית והצבאית, ולדעתי ניתן ללמוד הרבה מהביקור שם"[3].

דיין לא נסע ישירות לחזית. בתחילה נחת בפריז כדי לשמוע מהצרפתים ששלטו קודם לכן באזור, מדוע הם כשלו במשימתם. הוא נפגש עם הגנרלים לואסיון וניקו, ששירתו בווייטנאם סמוך לתבוסה הצרפתית. הגנרל לואסיון טען באזני דיין כי כוחות המורדים עייפים, ושדיין יגיע לזירת הלחימה תהיה כבר שביתת נשק בין הצדדים. לדעת הגנרל הצרפתי ארה"ב לא מסיימת את המלחמה שם בגלל דעת הקהל העולמית והפנימית האמריקנית, אשר מונעת מהם לבצע את המהלכים המתבקשים להכריע את הווייטקונג (כוחות צפון ווייטנאם).

לעומתו, הגנרל ניקו סבר כי יש להפסיק לאלתר את ההפצצות האוויריות, שלא משיגות את מטרתן, ולהשקיע בעיקר בתוצרי מודיעין. האמריקנים - אמר ניקו - מחפשים פעולה צבאית שוברת שוויון, אך בפועל מה שהם יגלו הוא, שאת צפון ווייטנאם ניתן להכריע רק לאחר מערכה צבאית ממושכת [4].  

מפריז טס משה דיין ללונדון, שם נועד עם גיבור מלחמת העולם השנייה, פילדמרשל ברנרד לו מונטגומרי. לזה האחרון היו דעות ברורות על המערכה בווייטנאם. הוא האמין שסין היא מעצמה עם כוח עולה, ולדעתו האמריקנים מתנהלים בטירוף הדעת, היות והם לא מבינים את אורח החיים בווייטנאם, קרי שלטון קומוניסטי היא שיטת משטר ראויה ומותאמת לעמי אסיה [5].

מלונדון נסע דיין לוושינגטון, כדי להציב שאלות נוקבות באוזניהם של ראשי צבא ארה"ב. הגנרלים הסבירו לדיין כי התקפת החורף של צבא צפון ווייטנאם סוכלה על ידי הגנרל וסטמורלנד. ברם אם היחס של צבא ארה"ב וכוחות צפון ווייטנאם עומד על שלושה לאחד, ולכוחות הצפון אין שריון ארטילריה ולא מטוסים, קשה היה לדיין לקבל את ההסברים הללו, היות שבמצב צבאי שכזה כוחות צבא ארה"ב היו אמורים להכריע את המערכה [6]. 

ב 25 ביולי, 1966 נחת דיין בסייגון בירת דרום ווייטנאם. הוא הנפיק תעודת עיתונאי, הצטייד בביגוד צבאי ועבר תדרוך צבאי. לאחר מכן הוא קיבל את מבוקשו והצטרף לכוחות צבא ארה"ב בחזית.

דיין אמנם הגיע על תקן עיתונאי, אבל היה לו קשה לשמור את דעותיו לעצמו. בסיור (הימי) הראשון עם החיילים האמריקנים, הוא טען באוזניהם כי הסיורים הללו לא ימנעו הברחת נשק של האויב. כדי לעשות זאת על צבא ארה"ב לעצור כל סירה בנהרות הדלתא, ובכך לשתק את המסחר ולמנוע באופן מוחלט הגעת נשק למורדים. חסימה זו תאפשר לדעת דיין להפחית את מספר החיילים האמריקניים בשטח, תוך אפשרות תגבורם במיידי מבסיסים סמוכים. האמריקנים שמעו את דבריו והתעלמו מהם בנימוס [7].

דיין הסתפח אחר כך לכוחות אמריקניים אחרים, ביניהם לנחתים וגם לאנשי הכומתות הירוקות, שהיו מומחים בלוחמת גרילה. בכל הביקורים של דיין בחזית הוא הבחין בעוצמה הצבאית האמריקנית מחד גיסא, ובהיהירות האמריקנית מאידך גיסא. נושאת מטוסים נלחמת בסירות עשויות מעץ, טורי שריון תוקפים מתחמים של בקתות עץ וקש, ומסוקים רודפים אחרי לוחמי רגילה שמצוידים בנשק נחות.

לדעת דיין, מה שראה שכנע אותו כי המלחמה בווייטנאם היא מלחמת תדמית, בה ארה"ב גובה מחיר מצפון ווייטנאם, שהחליטה להפר את פיה של מעצמת העל מטעם עצמה: "הרושם שלי, שאין הם נלחמים כרגע, לא נגד ההסתננות לדרום, לא מלחמת גרילה, אלא מלחמה אמריקנית נגד כל העולם. להפגין לעיני כל את כוחם ואת עקיבות החלטתם, למען ידעו כי כאשר ארה"ב נכנסת למערכה – אין לעמוד בפניה"[8].

דיין שטח את טענותיו בפני הגנרל וסטמורלנד, וסירב לקבל את דעתו שמטרת צבא ארה"ב היא לסייע לעם הווייטנאמי. בשלב זה לדעת דיין, יש מלחמת חורמה בצפון ווייטנאם, וזה לא יפסק גם עם טובת העם בווייטנאם ידרוש זאת.

באמירה זו התנגד דיין לאמריקניזציה של השלום - שכלל הרופאים, המורים אנשי הממשל והרצון ללמד את כולם בייסבול - כי אין לה אחיזה במציאות. ווייטנאם ככול מדינה אחרת, יכולה לקבל עזרה מבחוץ, אבל לא פטרונות אמריקנית על כל היבטיה.

לקראת סוף שהותו בווייטנאם, דיין השתכנע כי המלחמה האמריקנית, שתימשך עוד זמן רב, אבודה. יתכן שצבא ארה"ב יפגע קשות בחיילי צפון ווייטנאם, אך הוא לא יוכל לעקור מלב מרבית התושבים באזור  את התמיכה ואת האהדה במאבק העצמאות של הצפון. דברים אלו נחשבו לכפירה בכוח הצבאי האמריקני, ורוב המומחים הצבאיים האמריקניים לא התייחסו אל הדברים ברצינות הראויה.

דיין ניבא וידע מה ניבא. בסופו של דבר ארה"ב התקפלה מהאזור והניצחון של צפון ווייטנאם הושלם, שמונה שנים לאחר דבריו הנוקבים של רא"ל במיל' משה דיין.

האם ניתן ללמוד מדבריו אלה של דיין על הזירה ברצועת עזה? לכאורה לא, היות והמדובר בזירות לחימה ושחקנים שונים בתכלית עם עוצמות צבאיות שונות. ברם, העיקרון של היהירות מול נחישות היריב, וחוסר האפשרות לעקור מלב התושבים את אמונתם, צריכים להיות נר לרגליהם של הדרג המדיני והצבאי כאחד, כאשר מדובר בסכסוך שיש לו הקשר לאידאולוגיות דתיות ומדיניות.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] חן מלול, מהמדבר הפוליטי אל הג'ונגל: משה דיין בווייטנאם,  הספרנים, 16.10.2017. משה דיין בווייטנאם - על השהות במלחמת ווייטנאם ועל התובנות, הספרנים (nli.org.il)

[2] שם, שם.

[3] עיתון דבר , 6.7.1966.

[4] משה דיין, יומן ווייטנאם, 4 ביולי 1966. הספר יצא לאור בהוצאת דביר בשנת 1977.

[5] שם, 10 ביוני 1966.

[6] שם, 14 ביולי, 1966.

[7] שם, 27 ביולי, 1966.

[8] שם, 29 ביולי, 1966.