תקציר: הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 37 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות…
[לאוסף, הכרזות (הפוסטרים) בנושאים אלה, באתר ייצור ידע, לחצו כאן]
"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 37 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות.
תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...
כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]
* * *
כרזה ראשונה בראש המאמר: בן גוריון מאבחן את חוסר היכולת המדינית של קברניטי ישראל לדורותיהם
כותב שמעון פרס על דוד בן גוריון במאמר שהפך לקלאסיקה:
דוד בן גוריון חשב, חשב, שלעם היהודי יש כושר נבואי, אך אין לו כושר מדיני. שהחורבן שפקד אותנו פעמיים, נבע מחוסר יכולת מדינית של העם היהודי...
אינני יודע מה אתכם. לדעתי, ידע בן גוריון היטב מה אמר...
- המאמר הרלוונטי באתר 'ייצור ידע': שמעון פרס: היחסים בין משה דיין לדוד בן גוריון.
[בתמונה משמאל: דוד בן גוריון... מקור התמונה: לע"ם, שם הצלם אינו מוזכר. מתוך אתר פיקיויקי]
כרזה שנייה: מערכת חינוך ביורוקרטית, זקנה, עייפה ולא רלוונטית
עם שביתות המורים - וגם בלעדיהן - מי שמחפש חינוך רלוונטי לילדיו, יצטרך - למעט חריגים - לסמוך רק על עצמו ועל כספו. מערכת החינוך שלנו - הבייביסיטר הלאומי - שרויה כמו יתר השירות הציבורי, בקיפאון / בסטגנציה עמוקים, ונתונה תחת שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים, כשהיא צוברת פער רלוונטיות הולך וגובר עם המציאות...
כותב יוחנן סורוצקין ב'ישראל היום': "מדינת ישראל חייבת לשנות גישה, להבין שתפקיד המדינה אינו להיות כספומט של ועדים חזקים, אלא להיות ספק של שירותים איכותיים לאזרחים. לא יקרה! שלום כיתה א'!
המאמרים הרלוונטיים באתר ייצור ידע:
כרזה שלישית: להסתכל באומץ על הסכמי אוסלו...
בקיטוב הפוליטי שאליו נקלעה ישראל אין יותר חשיבה רציונלית. אנחנו אוהבים את הסכמי אסלו או מתעבים אותם לפי שיוכנו הפוליטי. אבל, על דבר אחד לא צריכה להיות מחלוקת: הנחות המוצא - שבבסיס חתימתו של יצחק רבין על ההסכמים הללו - קרסו כולן; ואת הלקח יפיק כל אחד לעצמו...
- המאמר הרלוונטי באר 'ייצור ידע': גרשון הכהן: חממות טרור בשומרון – קריסת הנחות היסוד לאוסלו
כרזה רביעית: המפכ"ל שבתאי לומד שאידיוטיים שימושיים רק מתחלפים...
לא היה מפכ"ל ששכב על הגדר עבור חסידי "הדו הקיום בכל מחיר, ולמרות הכל" כמו המפכ"ל קובי שבתאי (ראו תמונה משמאל). למענם - ובתמורה ל"אתרוג", 'מכר' בפרעות תשפ"א ואחריהם - לצורכי הישרדותו האישית - לא רק את המשטרה, אלא אף את האינטרסים הלאומיים הבסיסיים של מדינת ישראל.
[בתמונה משמאל: המפכ"ל שבתאי... התמונה היא צילום מסך מכתבת כאן 11]
הייתה זו זהבה גלאון - המנהיגה החדשה של חסידי "הדו הקיום בכל מחיר, ולמרות הכל" - שלימדה אותו ואותנו, ש"אידיוטים שימושיים" שהופכים לנטל - כאלה שכבר לא ניתן להשתמש בהם באפקטיביות - אפשר ונכון גם להחליף. בתגובה לרצח הכפול בלוד ב- 6 בספטמבר היא קבעה ששבתאי הוא מינוי פוליטי - של נתניהו כמובן - ושאיננה סבורה שהוא צריך להמשיך...
כך סגר המפכ"ל יעקב שבתאי מעגל. הוא הפך, מאתרוג למינוי פוליטי, שצריך להחליף. תמה היכולת להשתמש בו כ"אידיוט שימושי" ותמה עונת ה'איתרוגים' הנוכחית. צריך למצוא כבר "אידיוט שימושי" אחר...
- המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: פנחס יחזקאלי: המפכ"ל שבתאי לומד שאידיוטיים שימושיים רק מתחלפים.
כרזה חמישית: האם מנהיגי המערב הבקיעו 'גול עצמי' בסוגיית הסנקציות על רוסיה?
רוסיה הודיעה כי אספקת הגז בצינור נורד סטרים תיפסק עד להודעה חדשה. הסינים קונים את הגז הרוסי בזול ומוכרים אותו לאירופה ביוקר. מדינות אירופה נזכרו רק עכשיו לחדש את חיפושי הגז בתחומן. מומחים מזהירים כי אירופה מצויה בסיכון לסטגפלציה. מחירי האנרגיה הגבוהים כבר מוציאים את תושבי אירופה לרחובות. רבבות מפגינים בפראג; ובנאפולי שורפים חשבונות ... החורף טרם החל; אבל, כבר נראה כי שגרת החיים של אזרחי רוסיה תיפגע בחורף הקרוב הרבה פחות מזו של האירופים; ונשאלת השאלה, האם מנהיגי המערב חשבו עד הסוף, כשהטילו סנקציות על רוסיה?
כלל בסיסי באסטרטגיה גורס: לעולם אל תבחר באופציה שאינך יכול להרשות לעצמך את מחיר כישלונה... אם למנהיגים במערב, מחד גיסא; אין מספיק אנרגיה ירוקה; ומאידך גיסא, הם אינם רוצים זיהום סביבה, וגז ונפט ופחם ופצלי שמן; ואינם רוצים תחנות כוח גרעיניות - אז איך הם מרשים לעצמם לסגור במו ידיהם את הברזים של הגז הרוסי?
ואפשר גם להוסיף ולשאול, האם במאה השנים שעברו, בסוגיות קריטיות, קיבלו האירופים אי פעם את ההחלטות האסטרטגיות הנכונות?
הכתבות הרלוונטיות:
- עומר רוסו (2022), "אירופה שוב בסיכון לסטגפלציה. משבר האנרגיה לוקח אותה למקום לא טוב", ביזפורטל, 5/9/22.
- אסף אוני (2022), יבשת במשבר: מחירי האנרגיה המזנקים מעוררים הפגנות המוניות באירופה, גלובס, 4/9/22.
- אתר N-12 (שנה 2022), מלחמת הגז באירופה מחריפה: "יש פאניקה, פוטין משחק בנו", 3/9/22.
- בלומברג (2022), סין קונה גז רוסי בחצי מחיר - ומייצאת ברווח לאירופה, גלובס, 8/9/22.
כרזה שישית: מדינה שזקוקה נואשות לשקט, מהמרת על הסכם עם מדינה שזקוקה נואשות לכסף. זה יצליח לנו?
הסיכוי לא לטובתנו. אנחנו חותמים עם חבורה של שקרנים פתולוגיים, עם נשיא שבגד בנו בעבר, שמסיים תפקיד בסוף החודש ולא ברור אם יהיה בכלל נשיא אחריו. 'הסכם הנייר' הקודם שחתמנו איתם (הסכם שלום, זוכרים?) נמצא כבר מזמן בפח הזבל של ההיסטוריה; ומי שהולך ליהנות מחלק משמעותי מהכסף, איננו תושבי לבנון אלא חיזבאללה ואיראן. מזכיר לכם קצת את עזה?
ואם ההסכם יכזיב, והמלחמה הגדולה תגיע בכל זאת, יש סיכוי שנלמד לקח?
כרזה שביעית: אל תתבלבלו - רוסיה בינתיים לא מפסידה את המלחמה
רון בן ישי מסביר: מבחינה תודעתית, המערב צוהל, בצדק, על המתקפה האוקראינית באזור חרקוב, וזה באמת כדור שלג מתגלגל, שיכול ליפול על ראשו של ולדימיר פוטין. אבל, אבל מבחינה צבאית, רוסיה לא באמת ניזוקה.
[תמונתו של רון בן ישי הועלתה לויקיפדיה על ידי Noa Cafri, ואושרה על ידה לפרסום]
הסבר: אחרי שהיעד המקורי של המלחמה - החלפת המשטר בקייב - כשל, שינו הרוסים את יעדי המלחמה לשניים:
- הזירה המרכזית והקריטית ללחימה: אזור הים השחור סביב העיר חרסון; (מרכז אסם התבואה של אוקראינה המפתח למוצא, לכלכלה וליצוא האוקראיני לים השחור). מתוך רצון להתפשט לאורך הים השחור עד אודסה.
- וגם: האזור המזרחי - חבל דונבאס העשיר במחצבים קריטיים.
האזורים הללו מוגנים היטב על ידי הרוסים; ותנופת המתקפה האוקראינית נעצרה.
למה הרוסים ניידו כוחות? כי חסרים לו חיילים. פוטין, מסיבותיו, לא הכריז מלחמה על אוקראינה, ופלש אליה בנחיתות מספרית. לכן, אין לו יכולת לגייס ולהפעיל כוחות של צבא סדיר. לכן, המחסור כרוני בחיילים מחייב גמישות אסטרטגית; וכדי להגן על מה שבאמת חשוב, הם העבירו את הכוחות הלוחמים שלהם מגזרת חרקוב לגזרת חרסון.
הגדולה האוקראינית היא בניצול מהיר של ההזדמנות. הם פשוט נכנסו מבעד לדלת הפתוחה שנוצרה. בהתחלה בזהירות, ע"י ביצוע מה שמכונה "מהלומה מערכתית": מתקפה קטנה באזור בלקליה, וכשהבינו שהם מצליחים כי הכוחות הלוחמים של הרוסים פשוט אינם, הם מינפו את המהלומה למתקפת נגד, בפריסה רחבה (כי אינם חוששים ממתקפת נגד רוסית בשל המחסור בחיילים), עד שנעצרו בקו ההגנה הרוסי החזק (מצפון לדרום) לאורך הנהר אוסקיל.
אז הרוסים מנצחים בינתיים, אבל לכישלון תודעתי יש דינאמיקה משלו. מי יודע?
המאמרים הרלוונטיים:
- ynet הכותרת (2022), אוקראינה משיבה מלחמה: רון בן ישי על המהלך המפתיע של זלנסקי, 13/9/22.
- פנחס יחזקאלי (2014), מהלומה מערכתית / מכה מעצבת מהי?, ייצור ידע, 21/6/14.
כרזה שמינית: שם איבדנו שליטה ביחסינו עם הפלסטינים אזרחי ישראל
מאז המרד הערבי הגדול (1939-1936) - ועד שהגיעו פרעות תשפ"א - לא ידענו התקוממות רבתי כזו של הפלסטינים תושבי ישראל. המאבק המזויין עם הרשות הפלסטינית - שהתנהל באותם ימים - שיקף ישראל מבולבלת וקורסת (הכל השתנה, כשיצאה ישראל למבצע 'חומת מגן' ב- 29 במרץ 2002). התחושה הזו של עוצמה גוברת הניבה במגזר הערבי ביטויים כמו "מלחמת 1948 נמשכת", "חזרתם להילחם על הצירים כמו ב- 1948" וכדומה.
[בתמונה משמאל: אהוד ברק. הכיל את המרד הערבי והתבזה - הוא ניטרל את המשטרה; התנצל בפני הערבים פעמיים, ונענה בבוז (בצדק)... מקור תמונתו של אהוד ברק משמאל: פייסבוק]
המשטרה התייחסה למרד כהווייתו וירתה, לאחר ששוב ושוב הובהר לה ע"י הקברניטים שיש כורח לאומי בשמירת ציר ואדי ערה פתוח (למעבר תגבורות צבאיות לרמת הגולן וממנה). הירי הזה - והטראומה בעקבותיו במגזר - סיפק לנו יותר מעשרים שנה ללא מרידות... כאז כן עתה, בערבו של יום, המרד טואטא מתחת לאגדות דו הקיום, והמשטרה הוקרבה כשעיר לעזאזל הלאומי.
על בגידת המערכת השלטונית במשטרה אמר אז ניצב אליק רון - מפקד המחוז הצפוני דאז: "מפקד משטרה שאיננו יודע, שבערבו של יום היא יוותר לבדו לצד הדרך, או שהוא רפה שכל או שהוא משקר לעצמו!" ...
כרזה תשיעית: מהמרים בגז...
נכון טוענים מתנגדי הסכם הגז שהוא בבחינת "תשלום פרוטקשן ומסירת נכסים לאויב". אבל, זה מה שהופך את עבירת הפרוטקשן קשה כל כך לטיפול: לעיתים, הצד הנותן מעוניין לתת לא פחות מאשר מעוניין בכך הצד המקבל...
ישראל חייבת את ההסכם הזה לא פחות מלבנון כי היא אינה יכולה להרשות לעצמה בעת הזו מלחמה. היא איבדה ברשלנות ובשאננות את היתרון האסטרטגי שלה ונמצאת בנחיתות אסטרטגית בולטת, וחייבת למנוע בכל מחיר את 'המלחמה הגדולה', זו שהוגדרה עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת כ״מקרה הכל״: התקפה כוללת על מדינת ישראל – תוך התקוממות אלימה של ערביי ישראל ושל ערביי יהודה ושומרון. כלומר, שילוב של מלחמת הקוממיות עם פרעות תשפ"א...
אבל, כמו כל פעולה הנערכת באי וודאות, זהו הימור...
המאמר הרלוונטי באתר 'ייצור ידע': פנחס יחזקאלי: הסכם הגז – שתי מדינות עם הגב אל הקיר מהמרות על הסכם.
כרזה עשירית: בעיני הערבים, ישראל זהות הרמטכ"ל חשובה מזהות ראש הממשלה
כותב פרופ' אייל זיסר, ערב בחירות 2022, ב'ישראל היום': יש אצלנו הרואים בבחירות הקרובות משום בחירות היסטוריות ובעלות משמעות מרחיקת לכת, לא רק בעבור ישראל אלא גם בעבור המרחב כולו. אבל, חוסר העניין והאדישות בעולם הערבי לבחירות נעוצים בהכרה - שבמהות, ובוודאי לכל האמור ביחסי ישראל עם שכנותיה - אין הבדל של ממש בין המתמודדים בישראל. במציאות הישראלית, שבה ממילא עונה הממשלה 'אמן' אחרי מערכת הביטחון, שמכתיבה את מהלך האירועים, חשוב יותר מי יהיה הרמטכ"ל הבא, ממי שיעמוד בראש הממשלה ...
המאמר הרלוונטי באתר 'ייצור ידע': פנחס יחזקאלי: הסכם הגז – שתי מדינות עם הגב אל הקיר מהמרות על הסכם.
[לאוסף, הכרזות (הפוסטרים) בנושאים אלה, באתר ייצור ידע, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!